לחם שמים על משנה דמאי · פרק 5 · משנה 2

נוטל א' משלשים ושלש ושליש. שחולק המאה לשלשה חלקים ומכל חלק נוטל עשירי' העשירית וכו' וזה קל יותר משאם יקח ג' חלקים ממאה שיצטרך לחלוק הצבור למאה חלקים עכ"ל בתי"ט:

ולא הבנתיו כלל קולא דידיה היכי. וכמאן אמר למלתיה אי כאבא אלעזר ובאומד או במודד בדקדוק. הא ודאי החלוקה הראשונה שחולק לשלשה חלקים תחלה והאחרת הפרטית ליקח עשירית העשירית. שוין הן בענין זה שכמו שזו באומד זו באומד. ואם זו במדידה גם זו במדידה. א"כ הלא נראה לחוש בהפך שהדרך שזכר הרב והחזיקו לקל. כבד הרבה מהאחר. כי צריך לחלק מתחלה חלוקה א' בין באומד בין בדיוק לג' חלקים שוים. ושוב צריך לחלוקה שניה. לחלק כל אחד מאותן ג"ח למאה חלקים. כדי ליטול מכל א' מן הג' עשירי' העשירי'. שלא יוודע באמת כי אם ע"י חלוקה למאה באומד או בדיוק. ואם יקח ג"ח ממאה לא יצטרך לחלוק הצבור רק פ"א למאה חלקים. מה שיצטרך לפי דרכו ז"ל לעשות כן ג' פעמים. והקל שבכולן בלי ספק הוא הדרך הג' וכפשט המשנה שחולק הצבור לל"ג ושליש חלקים ונוטל חלק א'. ולא ידעתי מה הצריכו להרב לכל זה להוציא המשנה ממשמעותה שהוא לבדו היותר קל בודאי:

זה שעשיתי מעשר. לשון הרע"ב בסוף הדבור אע"פ שהיה ראוי להיות חסר מעט בעין יפה הוא מפריש ושרי עכ"ל. ור"ל חסר מעט פחות א' ממאה שבשני השלישים שהפריש לתרומה גדולה. ושרי ר"ל שלא תאמר דהוה ליה מרבה בתרומה שמעשרותיו מקולקלין להכי קאמר דשרי אליבא דאבא אלעזר ב"ג וכנ"ל: