רמב"ם על משנה ערלה · פרק 1 · משנה 7

לולבים הם הענפים הרכים היוצאים בראשי הבדים הקשים והם רכים מאד ומי גפנים המים היוצאים מן הגפנים כשפוצעין וחותכין הגפן או הזמורות בימי ניסן וסמדר הוא הפרח שממנו יהיה הפרי אבל בבוסר אין חולק שהוא אסור והש"י אמר וערלתם ערלתו את פריו (ויקרא י״ט:כ״ג) ואמר בספרא פריו פרט לעלים ולולבים ולמי גפנים וסמדר:

ואמר וברבעי רוצה בו שמותר לאכול כל אלו הדברים מנטע רבעי בלא פדיון לפי שהשם אמר בו יהיה כל פריו קדש הלולים לה' (שם) ואלו אינם פרי:

ואמרו ובנזיר ענינו שמותר לנזיר לאכלם מן הגפן לפי שהש"י אמר (במדבר ו׳:ד׳) מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג לא יאכל ואלו אינם מאכל:

וכולם הם אסורות בהנאה כשהם מאשרה והאשרה הוא אילן נעבד כמו שנבאר בע"ז למאמר ה' (דברים י״ג:י״ח) ולא ידבק בידך מאומה מן החרם וגו':

שרף הערלה הוא השרף היוצא מן האילנות ועודן ערלה וכבר פירשנו פעמים בזה הסדר (שביעית פ"ד מ"ה ופ"ז מ"ז) כי פגים הם הפרי שאינו מבושל והרבה בני אדם מעמידין החלב בדבר לבן כמו חלב שהוא שותת ויוצא מעוקצי הפגים קודם בישולם ועליו אמר שרף הפגים ומעמיד פירושו שמקפיא החלב ועושה ממנו גבינה כמו וכגבינה תקפיאני (איוב י׳:י׳) והלכה כר' יהושע ואין הלכה כר' יוסי: