משנת ארץ ישראל על משנה תמיד · מבוא למסכתות תמיד ומידות · מיקום 7

המילה "פלהדרין" מזכירה, כמובן, את הסנהדרין. "סנהדרין" משמעה ביוונית ישיבה ביחד. בכתובת המכס הדו-לשונית מתדמור, הכתובה ארמית-תדמורית ויוונית, תקופת השלטון של בעלי התפקיד (כל שנת שלטונם נקראת על שמם) מכונה פלהדרותה, והרי זו אותה מילה, כלומר השלטון במשמעות של שנת שלטון, ופלהדרין היא המועצה המקומית של העיר⁵⁷הכתובת פורסמה פעמים רבות. מקורה הראשון באוסף Corpus Inscriptum Semiticaruum, III/1 no 1. מכאן אפשר אולי ללמוד על מעמדה הפורמלי של העיר בסוף ימי בית שני, אך לא בכך עסקנו. אם כן, לשכת פלהדרין היא שם אחר ללשכת בולווטיא. אם אכן ישבה הסנהדרין במקדש הרי שזה היה צריך להיות גם מושבה, כלומר שהיא זהה ללשכת הגזית כפי שהובנה במקורות חז"ל (הלשכה שבה שכנה הסנהדרין). מבחינה אדריכלית מחויב המציאות הוא שהיה כאן אולם התכנסות, מן הסתם בצורתו של אולם מועצה (בולבטריון) רומי, כלומר מבנה שבו כמה שורות ספסלים בחצי עיגול. . ואכן הירושלמי מכנה את המקום גם לשכת המועצה (בולווטי).

לשכת הכוהן הגדול היא מן הסתם המשרד שבו עבדו פקידים בכירים נוספים, ולשכת בולווטי היא מקום הכינוס למועצה, ודירה לכוהן הגדול בתקופת שעליו להישמר בטהרה. בפירושנו למסכת יומא (פ"א מ"א) עמדנו על מבנה המועצות בירושלים.

לדעתנו המועצה (בולי) עסקה בניהול המקדש והעיר, שכן ירושלים הייתה "עיר קודש", ומשמעות המושג היא שהמקדש המרכזי הוא המוסד העירוני המנהיג. מה היה היחס בין המועצה לסנהדרין? בשאלה זו נחלקים החוקרים, בעיקר עקב כך שהסנהדרין מופיעה רק בספרות חז"ל. לדעתנו המונח "פלהדרין" מעיד על קיומה וכבודה של הסהנדרין, והיא הייתה הבולי היהודי, "חבר היהודים" המופיע על מטבעות החשמונאים⁵⁸ראו לאחרונה הדיון המפורט של רגב, חשמונאים. . הסנהדרין הייתה מוסד כלל ישראלי; בתקופות רבות השכילו פרושים וצדוקים לשתף שם פעולה בעל כורחם של שניהם, ובתקופות קצרות השתלט על הגוף אחד הצדדים⁵⁹רגב, הצדוקים. . בספרות חז"ל מופיעה תמונה אוטופית המציירת את הסנהדרין כמוסד הראש "שלנו", של חכמים-פרושים. לכך זכו חכמים רק אחרי החורבן, אבל אז פעל בפועל מוסד שונה (בית הוועד) שמילא בפועל את תפקיד הסנהדרין⁶⁰בכך אנו מסבירים את דברי שפירא, סנהדרין, שטען שהסנהדרין לא פעלה בימי התנאים. לדעתנו היא פעלה אך כונתה בשמות אחרים, והמינוח "סנהדרין" ותיאורה במסכת סנהדרין הם אוטופיים. .

אם כן, לפנינו שתי הצעות:

א. לשכת פרהדרין-פלהדרין היא לשכת הכוהן הגדול ממש;

ב. לשכת הפרהדרין זהה ללשכת הגזית ושימשה לכינוסי המועצה, וכונתה גם "לשכת הבולי". לשכה זו כונתה גם "לשכת האבן", ולכוהן הגדול היה בה גם בית דירה. זו שכנה ליד לשכת אבטינס. בנוסף הייתה לשכת עבודה של הכוהן הגדול, בנפרד מלשכת המועצה. הפרדה כזאת נחוצה משום שהבולי לא היה רק מוסד בשליטת הכוהן הגדול אלא לעתים דווקא גוף "לעומתי".

בנוסף לכך היה בירושלים בולבטריון (מלח', ו 354) מחוץ למקדש והוא מסמן את ניתוק המועצה מהפיקוח הכוהני (ומהלכות טהרה), כפי שנדודיה של הסנהדרין מלשכת הגזית העירה מלמדים על תהליך דומה. הלשכה שכנה כנראה בעזרת בית החלפות הצפוני, מצפון לאולם, פתחה האחד לקודש והשני לחול, והכוהן הגדול ישן מחוץ לחומת האולם, בשטח החיל.

בימי בית ראשון ובראשית ימי בית שני (ספרי עזרא ונחמיה) נמנית סדרת לשכות, כולן לשכות אישיות: לשכת בני חנן (ירמיהו לה ד), לשכת גמריהו הסופר (ירמיהו לו י) ועוד. גם במקדש זרובבל היו לשכות שונות, רובן נקראו על שם הפקיד שעבד בהן: לשכת יוחנן בן אלישיב (עזרא י ו), לשכת טוביה (נחמיה יג ד). גם ברשימות הלשכות אצלנו חלק מהפקידים נקראים בשמם בנוסף לתפקידם, כגון לשכת פנחס המלביש. במקדש בית שני היו לשכות נוספות כלשכת חשאים או לשכת הכלים, שתיהן שימשו לאיסוף תרומות צדקה (משנה, שקלים פ"ה מ"ו); לשכת בדק הבית (שם) ששימשה לאיסוף כספים לבדק הבית, נושא בעל חשיבות כספית וניהולית גדולה במקדש. כן ניצבו במקדש שלושה עשר "שופרות", שהם שלוש עשרה קופות שניצבו במעגל שקוטרו אינו ברור (משנה, שקלים פ"ו מ"א, וראו פירושנו לה). שורות כאלו ניצבו מן הסתם בעזרת ישראל, בתוך התחום הניתן לשליטה והנגיש לכל עולי הרגל. ייתכן גם ששכנו בעזרת נשים. היעדר אזכור למיקומן של כל הלשכות והמתקנים הללו קשה.

יש להניח שבשטח המקדש, בעזרות מצפון ומדרום להיכל עצמו וסביב החיל מבחוץ, היו עוד מתקנים שונים ששירתו את המקדש ואת אכסון צרכיו.

האולם וההיכל (איור 29)

"האולם" היה אולם מאורך, 70x11 אמה. בשני קצותיו היו חדרים ששימשו כבית החלפות (מקום גניזת הסכינים). כאמור את הסכינים הניחו מבחוץ, בכוכים, כך שהחדרים, כמו האולם, היו ריקים. אפשר שבחדרים אלו היה חלק מאוצר המקדש.

את ההיכל תיאר היטב אבי יונה, ופטריך את מערכת התאים. נוסיף שמצד מערב היו שני תאים נוספים שאליהם נכנסו או דרך שערים מערביים או דרך מערכת התאים. לא נאמר לשם מה נבנו התאים. התיאור צמוד לתיאור המקרא, עם זאת מסתבר שלפנינו מסורת רֵאלית. שני התאים הללו היו בולטים מקיר ההיכל המערבי ויצרו שתי בליטות. אפשר שאין אלו שתי בליטות אלא אולם אורך המוסיף להיכל עוד 11 אמות, ואין ממנו חיבור להיכל (אין כניסה ממנו לקודש הקודשים). במקדשים פגאניים מרכיב כזה הוא שגרתי; הוא נועד כנראה לשמש מתחם פולחני לאל נוסף. במקדש ירושלים כמובן אין מקום לתפיסה כזאת, אבל נבנה אולם כזה אולי כדי להדגיש ש"אצלנו" הרחבה הנוספת, מצד מערב – צד הקודש – היא ריקה וקדושתה נחותה.

בתיאור שהצענו רב עדיין הנסתר: היכן היו לשכות הכלים; היכן שכנו מחסני המקדש; האם היו עוד חדרים תת קרקעיים לסעודות הקודש הארוכות שמן הסתם לא התקיימו בעזרה הפתוחה ולא בלשכת המוקד הפתוחה למחצה; היכן ישנו הכוהנים בימי החורף (מן הסתם לא תחת כיפת השמים). האם ייתכן שבלשכת המוקד היה שטח מקורה מספיק גדול? היכן היו מחסני הקמח והשמן; היכן סעדו הכוהנים והיכן הסבו ראשי הכוהנים? אין במשניות תיאור של מקום ה"מרקיקה" (שם מירקו את הכלים), השטיפה והכיבוס (זבחים פי"א), ההווי שלהם, ועוד שאלות רבות נוספות.