תשב לזכר ולנקבה. הקדים הזכר לנקבה אע"ג דימי טומאה קודמים לימי טוהר, לרמוז דקודם שתגמור לספור ימי טומאה דנקבה מתחלת לספור ימי טוהר דזכר, כי שבעה ימי טומאה אחרונים עולים למנין ל"ג ימי טוהר כמ"ש רש"י (דף כד: ד"ה סנדל) שהביא התי"ט וז"ל: לזכר ולנקבה לחומרא, ימי טומאה דנקבה שבועים וימי טוהר כלים לסוף (פ') [מ'] יום בזכר ולא כנקבה פ'. ונמצא שאין לה אלא כ"ו ימי טהר, הלכך לא אתי שפיר מ"ש התי"ט על לשון רש"י שכן פי' הר"ב במשנה דלקמן, שהרי כתב ז"ל: ואין לה דם טוהר אלא ל"ג ימים כיולדות זכר. דמשמע דאחר השבועים יש לה הל"ג ימים של דם טוהר, וזה אינו כמ"ש אלא כמ"ש רש"י וכן כתב הרמב"ם בפ"י מה' איסורי ביאה (ה"כ):
קריאה במקור
הון עשיר על משנה נדה · פרק 3 · משנה 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Hon Ashir, Amsterdam, 1731
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002072341/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: bb61f08e32176b721c81da47aae322636454b5baf55ed41456e1d47c899e110d