משנת ארץ ישראל על משנה ערלה · פרק 3 · משנה 6

מי שהיו לו חבילי תלתן שלכילאי הכרם – התלתן הוא ממשפחת הקטניות, בעל עלים מורכבים הבנויים שלושה עלעלים (Trigonella Foenum Graecum), ידלקו – תישרפנה החבילות, שהרי הן אסורות בהנאה כדין כלאיים החייבים בשרפה (תמורה פ"ז מ"ה). בלשון זו, "מי שהיו לו" וכו', ערוכה ההלכה אף במשנת תרומות פ"י מ"ו.

נתערבו²³בכתב היד בטעות "ניתבערו". באחרים – חבילות התלתן של כלאיים נתערבו בחבילות אחרות של היתר (איור 21), כולם ידלקו – החבילות כולן טעונות שרפה. הלכה זו מצוטטת בתלמוד הבבלי, ושם: "באחרות ואחרות באחרות" (ביצה ג ע"ב; זבחים עב ע"א). אולם רבנו תם בתשובותיו דחה גרסה זו²⁴ספר הישר, חלק השאלות והתשובות, סימן עג ב וסימן עד ב, עמ' 170-169, וראו תוספות לזבחים עב ע"א ד"ה "נתערבו", וראו מלאכת שלמה. , והאריכו בדחייתה הר"ש משנץ והרא"ש. מכל מקום, בעדי הנוסח שבידינו אין הד לגרסה זו.

דברי רבי מאיר – ודבריו מנומקים במשנה הבאה: "את שדרכו למנות מקדש", כלומר כל שדרכו להימכר במניין, כיחידות עצמיות, אינו בטל אלא מקדש, כלומר אוסר, את חבילות התלתן כולן. בתלמוד הירושלמי: "וכמה היא חבילה עשרים וחמשה זירין (קלחים – רש"ס)" (סג ע"א), ועל פירוש זה מוסיף רבי יונה: "ארבע מינהן מיטה"²⁵כל כך גסים שראוי לעשות בהם שכיבת אדם אילו היו תבן (רבי שלמה סירליאו). פירוש זה לחבילי תלתן מופיע אף בתלמוד ירושלמי (תרומות פ"י מ"ו, מז ע"ב) בשם רבי יוחנן. .

וחכמים אומרין יעלו באחד ומאתים – אף חבילות תלתן של כלאי הכרם בטלות באחד ומאתיים. אם הן נתערבבו בחבילות של היתר ויש כנגדן מאתיים של היתר הן בטלות וכולן מותרות. רש"י בפירושו למשנתנו המובאת בביצה (ג ע"ב) מסביר: "יעלו באחת ומאתים – אם נתערב אחד מהן במאתים של היתר, יעלה אחד מהן וידלק והשאר מותרין", וכבר כתב רבנו שמשון משנץ כי פירושו זה הוא בניגוד לדברים מפורשים במשנת ערלה פ"ב מ"א שתרומה, תרומת מעשר של דמאי, חלה וביכורים עולים באחד ומאה "וצריך להרים", מפני "גזל השבט", אבל ערלה וכלאי הכרם עולים באחד ומאתיים "ואין צריך להרים", כי האיסור בטל, ואין אדם ניזוק מביטול האיסור בניגוד לתרומה, חלה וביכורים²⁶ראו בביאורנו לאותה משנה. . ברם, אנו ראינו בפירושנו כי הדברים מורכבים יותר ותלויים במחלוקת רבי אליעזר וחכמים. מכל מקום, המשנה אינה מדגישה את הרכיב "צריך להרים", וייתכן שהיא סבורה שאין בכך צורך כדברי המשנה לעיל (פ"ב מ"א), או כדעת חכמים במשנת תרומה (פ"ה מ"ד-מ"ה).