משנת ארץ ישראל על משנה ערלה · מבוא · מיקום 5

מצוות ערלה בספרות כת קומראן

בספר היובלים (ז לו) נאמר בפשטות שהפרי של השנה הרביעית עולה לירושלים, אך אין הסבר על מצוות ערלה. בעל מגילת המקדש מדבר במפורש על מצוות ערלה ואומר: "מטעת עצי המאכל, הנטע בארץ ישראל כראשית הוא לכוהנים ומעשר הבקר והצון לכוהנים". כל זה נכתב כפולמוס נגד ה"אחרים". ברוב פסקאות החיבור מופנה הפולמוס נגד אותם "אחרים" שבשמם אין המחבר נוקב. ברם, לפי כל הנתונים שבידינו האחרים הם הפרושים, ומכל מקום ההלכה שעליה מדבר בעל מגילת המקדש היא ההלכה המוכרת מספרות חז"ל.

במקרה זה הטענה של בעל המגילה היא נגד אלו שאינם נותנים את הערלה לכוהנים. כמו כן, לדעתו מצוות ערלה היא רק בארץ¹¹קשה להניח שהמחבר בא לחלוק על הפרושים בשאלת שמירת ערלה בחוץ לארץ. קשה לפרש שחיבור שנכתב בארץ ינהל פולמוס נגד מגמה לשמור על מצוות ערלה בחו"ל. , בניגוד לעמדה המקובלת בספרות חז"ל, אם כי ראינו כי יש דעות כאלו גם במקורות התלמודיים. ברורים פחות דברי הפולמוס שלו בעניין מעשרות, ואולי הוא בא להדגיש שהמעשר ניתן רק לכוהנים ולא ללוויים. נמצאנו למדים שבעל המגילה יודע שערלה חלה רק בארץ, ואי אפשר ללמוד מדבריו מה עמדתו לגבי הרמת מעשרות בחוץ לארץ.

כפי שכבר אמרנו במקום אחר, כמה מההלכות שהיו שנויות במחלוקת כיתתית מכונות "הלכה למשה מסיני", וההגדרה באה להדגיש את החובה בניגוד לעמדות בני הכת. גם ערלה בחוץ לארץ היא, אפוא, מחלוקת כיתתית, ומכונה "הלכה" כדי להדגיש את הפולמוס¹²ראו על כך במבוא למסכת סוכה. . כך מצוות ניסוך המים וערבה מוגדרות כ"הלכה למשה מסיני", והן שנויות במחלוקת כיתתית. הוא הדין להגדרות ה"שיעורים" (בבלי, עירובין ד ע"א ועוד), וכך גם ההלכה שמותר לכתוב ספר תורה על עור בהמה טמאה (סופרים פ"א ה"א ומקבילות), ואף על כך חלקו בני הכת.

השינוי בגישה בספרות האמוראית אינו נובע מאילוצים של מציאות כלכלית או משינויי תפיסה אחרים. כל ההלכה הייתה עקרונית יותר ממעשית. השינוי נבע, אפוא, מההתפתחות הפנימית של הלימוד והעיון, וכך חזרה עמדה כיתתית ותפסה את מקומה בתוך בית המדרש כדעה לגיטימית.