משנת ארץ ישראל על משנה ערלה · פרק 3 · משנה 8

משנתנו משלימה את שתי המשניות הקודמות. היא מלמדתנו שאותם דברים שנתערבו באחרים אינם מקדשים את תערובתם אלא כשהם שלמים, אבל אם נפגמה שלמותם הם עולים באחד ומאתיים, כדין כל תערובת בכלאי הכרם ובערלה.

ניתפצעו האגוזים – כך ברוב הנוסחאות העיקריות, לרבות שלושה קטעי גניזה³⁷ג1, ג3, ז, ל, מ, ס, פ, ץ. וראשונים, אבל מדפוס נפולי ואילך ובכמה עדי נוסח משניים: "כיצד? נתפצעו...", והרע"ב כותב: "ולא גרסינן כיצד"³⁸וראו אפשטיין, מבוא, עמ' 1032. . נתפצעו אגוזי הפרך, ניתפזרו הרימונים – רימוני בדן, ניתפתחו החביות – חביות היין הסתומות, ניתחתכו הדילועים – היווניים, ניתפרסו הככרות – של בעל הבית, יעלו באחד ומאתים – כדין כל תערובת של ערלה או כלאיים.

הדברים שמנתה המשנה הקודמת, שאינם עולים מחמת חשיבותם וייחודם, מתבטלים בשעה שאינם בשלמותם ובצורתם. מתוך שבעה הדברים שנמנו במשנה הקודמת חזרה משנתנו על חמישה מהם כשנתפצעו ונתפזרו וכיוצא בזה, ולא חזרה והזכירה את חולפות התרדים וקולסי האכרוב. כן לא הזכירה מה דינם של חבילי תלתן הנזכרים במשנה שלפני כן, שנפרדו. אין בידנו הסבר לכך. רבי שלמה סירליאו העלה את השאלה בפירושו לירושלמי, ולא עמדנו על תשובתו³⁹בעל מלאכת שלמה מביא את תשובתו ומוסיף: "אמר המלקט, בעניות דעתי איני מבין מה משיב". . עם זאת, יש לציין ששלושת המינים הנזכרים מופיעים ברשימה לא בגלל מחירם הרב אלא משום שהם נמכרים בחבילות, או מסיבות אחרות שלא עמדנו עליהן.

משנתנו מונה אף "נתפרסו הככרות", והירושלמי מסיק: "מתניתא דרבי עקיבה, דרבי עקיבה אמר אף ככרות שלבעל הבית" (סג ע"ב).

בברייתא השנויה בסוגייתנו בתלמוד הירושלמי (שם) ובתלמוד הבבלי (גיטין נד ע"ב) יש מחלוקת בין תנאים בני הדור שלאחר רבי עקיבא מה דינם של הדברים ש"נפלו ואחר כך נתפצעו". הלשון בירושלמי היא: "בין שוגג בין מזיד לא יעלו, דברי רבי מאיר. רבי יודה אמר: בין שוגג בין מזיד יעלו. רבי יוסי אומר: שוגג יעלו מזיד לא יעלו". בתלמוד הבבלי המסורת למחלוקת שונה בחלקה: "נפלו [ו]נתפצעו⁴⁰כך בכ"י מ. אחד שוגג ואחד מזיד לא יעלו, דברי רבי מאיר ורבי יהודה. רבי יוסי ורבי שמעון אומרים: בשוגג עלו במזיד לא יעלו".

ברייתא זו שייכת לקבוצה של דיונים העוסקים בשאלה מה קורה אם נעשה איסור, כגון תבשיל שבושל בשבת או צמח שניטע בשביעית, האם המעשה נתפס כמות שהוא או שמוטל קנס נוסף על המזיד, או גם על השוגג כדי להרחיק מהמזיד ("אטו מזיד"). כאלו הן המשניות בתרומות פ"ב מ"ג וקידושין פ"ב מ"ח, בתוספתא שבת פ"ב הט"ו ואילך, ועוד⁴¹הנושא עולה במשנה, מעשר שני פ"א מ"ה; תרומות פ"ט מ"א. .