מלאכת שלמה על משנה כלים · פרק 3 · משנה 6

יְבֵלֶת. כך מצאתי מנוקד בפי' כתיבת יד להרא"ש ז"ל של יותר ממאה ושלשים שנה ובמקום אחר מצאתי מנוקד ע"י הרב בצלאל אשכזי ז"ל

יְבָלִת היו"ד בשבא והבי"ת קמוצה והלמ"ד בחירק. וי"ג יַבְלִית היו"ד בפתח והבי"ת בחטף והלמ"ד בחירק ונכון הוא בעיני. ופי' הרא"ש ז"ל שהוא מין עשב ששמו יבלא כדאשכחנא בפ' כל הבשר כרך ריפתא איבלא אבל בערוך בערך יבל ובערך פדס כתוב יבלית ופירש דבלשון הקדש שמו חצובה אבל בערך טפל כתוב יבלת בלתי יו"ד אחר הלמ"ד. והר"ש ז"ל כתב דיש מפרשים יבלת מין טיט:

הפטסין. הר"ש ז"ל גריס הפדסין ופי' שהוא אלפס וכן פי' בערוך ג"כ די"ס הפדסין. ולשון הרמב"ם ז"ל שם ר"פ עשרים דברים הלחים המשוכים שטופלין בה הפטסין של מים כדי שלא ידלוף הכלי הרי הן כגופו של כלי שאפי' נטמא הכלי מאוירו אוכלין ומשקים הנוגעין בטפלה טמאים ע"כ. ופירשו הר"ש והרא"ש ז"ל ודוקא בכלים דאורחייהו בהאי טפול הוא דהוי חבור אבל בכלים דלאו אורחייהו לא כדתניא בתוספתא הקנקנים הגדולים שטפלן ביבלת או באדמה הרי אלו [בר"ש הוגה אינו חבור] הן חבור הטבילן הרי אלו חוצצות עליו ע"כ:

מגופת חבית. אפי' מחוברת בטיט לחבית אינה חבור לחבית ולשון הרמב"ם ז"ל שם בפ' עשרים מגופת חבית שטפל בטיט עליה ועל החבית אינה חבור לה ואם נגעו בה משקים טמאים לא נטמאת המגופה ואם נגעו במגופה לא נטמאו אחורי החבית ע"כ. וכתב מהרי"ק ז"ל ומשמעה דמתני' ששם המגופה על פי החבית בלא שום חבור והא פשיטא דאינה חבור ולא איצטרי' לאשמועינן ולפיכך פי' דמיירי שטפל בטיט עליה ועל החבית והשתא קמ"ל שאע"פ שהיא מחוברת לחבית על ידי אותה טפלה אינה חבור מפני שהיא עומדת לינטל ומה שכתב בהשגה מי ראה מעולם טפלה על גבי מגופה וכו' י"ל דמעט טיט שמניחין על גבי מגופה כדי לחברה לחבית הלא גם הוא טופל יקרא ע"כ: