מלאכת שלמה על משנה כלים · פרק 7 · משנה 1

הקלתות. מקום מושב הכירה נקרא קלת כן פי' הרמב"ם ז"ל וכמו שהעתיק ר"ע ז"ל וכן בערוך וכמו שאמרו לענין ריחים אבל לא את הקלת ופי' קלת בסיס לריחים התחתונה ע"כ אבל הר"ש והרא"ש ז"ל פירשו קלת הוא כלי עשוי מסלי נצרים יש בו בית קבול למטה ולמעלה ועושין מהם של כסף ושל זהב וגם יש עושין כזו הצורה של חרס לשפות עליהם הקדרה והגחלים למטה בבית קבול התחתון. שנפחתה הקלת שנרחב מקום דופני בית קבול התחתון ולהכי קתני שנפחתה [הגהה נלע"ד הלשון דחוק] ולא קתני שנפחתו כלומר שנפחתה הקלת שנרחב מקום מושב הקדרה כו' ע"כ:

וזו היתה תשובת ר' יהודה בתנור וכו'. רבינו עובדיה ז"ל העתיק מהר"ש ז"ל אמנם הרמב"ם ז"ל פי' וז"ל מה שאמרו חכמים שזאת האבן אשר הושמה על פי הפחת לא תהיה לכירה כמו קרקע עד שנמרחה בטיט הנה זאת טענה עליהן במחלוקתן על ר' יהודה שהאבן אשר תהיה על פי הבור לא תהיה מקום קרקעיתו נחשב כמחובר בארץ שהענין אחד ע"כ ומ"מ לכל הפירושים יקשה שפיר קאמר להו ר' יהודה לרבנן דמ"ש וצ"ע לע"ד ולא ראיתי עד עתה מי שדבר בזה ואי אפשר לומר דהכא מיירי בהיסק שני ופלוגתייהו דוקא בהיסק ראשון כמו שמפורש שם דא"כ מה תשובה היא זו מהיסק ראשון להיסק שני. וזו היא צורת % הקלת והפחת שלו לפי' הרמב"ם ז"ל אחר זמן רב בא לידי ספר תוספת יום טוב בשנת השפ"ג ליצירה בירח סיון והילך כל פירושו הקלתות של בעלי כו':