מלאכת שלמה על משנה כלים · פרק 19 · משנה 4

ר' יוסי אומר נישא הזב על המטה והמזרן עשרה טפחים. כך מצאתי מוגה:

בסוף פי' ר"ע ז"ל. פכ"א ונראה לי ששם חזר בו וכו'. אמר המלקט שכן כתב דרס הזב על המזרן היוצא מעשרה ולפנים הרי המטה כולה מדרס מעשרה ולחוץ טהורה. וז"ל הרא"ש ז"ל ואם נישא הזב על המזרן תוך עשרה טפחים חשיב כמטה לקבל טומאת מדרס אבל מחוץ לעשרה טהור לגמרי ואף מגע מדרס אין בו דודאי כשנטמאת המטה המזרן טפל למטה ואף חוץ לעשרה טמא מגע מדרס אבל כשדרס הזב על המזרן לא הוי בר קבולי טומאת מדרס אלא שהוא יד למטה ודוקא בתוך עשרה אבל חוץ לעשרה אפי' מגע מדרס אין בו [אבל הר"ש כ' דחוץ לעשרה טהור מתורת משכב אבל דינו כנוגע במשכב (לפי הגהת הנופ"ש) ובס' ת"נ כ' על דברי הרא"ש אלו וז"ל אבל מדברי הר"ב ז"ל משמע דמזרן עצמו בר קבולי טומאת מדרס הוא שכ' אבל מעשרה ולחוץ כו' ולא נטמאת בטומאת המזרן ע"כ וצ"ל דמר חשיב ליה עביד למשכב ומושב ומר לא חשיב ליה ע"כ:] ובתוספתא קתני דגם המטה טהורה לגמרי [והר"ש פי' דר"ל טהור מן המדרס אבל טמא מגע מדרס:] עכ"ל ז"ל וכתב הרמב"ם ז"ל שם בחבורו בד"א למדרס אבל לשאר טומאות אפי' מאה אמה כולו חבור כיצד וכו'. וכתבו ר"ע ז"ל במתני' דבסמוך: