רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים נאמנת
דאע"ג דברי ושמא לאו ברי עדיף להוציא, הכא שאני דאיכא נמי לה מגו דמוכת עץ אני, דלא היתה נפסלת מכהונה. ואף דהו"ל מגו להוציא, בברי ושמא אמרינן מגו להוציא [ס"ח ב"ש סקכ"ב]. מיהו באמרה בתולה אני, אינה נאמנת, אף על גב דאית לה מגו דנאנסתי או מוכת עץ אני, עכ"פ בברי וברי לא אמרינן מגו להוציא. ואי"ל אם כן מה הועילו חכמים שתקנו כתובה שלא תהא קלה בעיניו להוציאה, הרי יכול להפקיע עצמו בטענה זו מתקנת חכמים, שהרי א"א לה להביא ראיה שהיתה בתולה, ויפטר מכתובתה. י"ל דהכא מהימן מכח חזקה דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה ומהאי טעמא פטור גם משבועה:
דאע"ג דברי ושמא לאו ברי עדיף להוציא, הכא שאני דאיכא נמי לה מגו דמוכת עץ אני, דלא היתה נפסלת מכהונה. ואף דהו"ל מגו להוציא, בברי ושמא אמרינן מגו להוציא [ס"ח ב"ש סקכ"ב]. מיהו באמרה בתולה אני, אינה נאמנת, אף על גב דאית לה מגו דנאנסתי או מוכת עץ אני, עכ"פ בברי וברי לא אמרינן מגו להוציא. ואי"ל אם כן מה הועילו חכמים שתקנו כתובה שלא תהא קלה בעיניו להוציאה, הרי יכול להפקיע עצמו בטענה זו מתקנת חכמים, שהרי א"א לה להביא ראיה שהיתה בתולה, ויפטר מכתובתה. י"ל דהכא מהימן מכח חזקה דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה ומהאי טעמא פטור גם משבועה: