בין ער בין ישן
מיהו בהונח הדבר הניזק אצלו אחר שישן, אנוס הוא ופטור [ח"מ תכ"א. ובהא תרצתי מה שתמוה במשנתינו. דתחלה נקט בין שוגג בין מזיד, דא"כ הו"ל זו ויאצ"ל זו, ואח"כ נקט בין ער בין ישן, דהו"ל לא זו אף זו, אתמהה. ולפי הנ"ל דישן דמתניתין מיירי שהיה מונח אצלו קודם שישן אצלו, ניחא דבין בין דסיפא נמי זו ואצ"ל זו היא, כרוב בין בין שבש"ס [וכסמ"ע סי' ע"ב סק"ח], דהרי ער דקתני ע"כ דומיא דישן מיירי, דהיינו בשוגג. לפי זה ה"ק לא מבעי' בישן ודאי חייב דהו"ל לעיונא קודם שישן, אם יש דבר סביבו שיוכל לשברו כשישן, אלא אפילו בשוגג דער, דהשתמר כל מה שיוכל, סד"א דפטור, קמ"ל]:
מיהו בהונח הדבר הניזק אצלו אחר שישן, אנוס הוא ופטור [ח"מ תכ"א. ובהא תרצתי מה שתמוה במשנתינו. דתחלה נקט בין שוגג בין מזיד, דא"כ הו"ל זו ויאצ"ל זו, ואח"כ נקט בין ער בין ישן, דהו"ל לא זו אף זו, אתמהה. ולפי הנ"ל דישן דמתניתין מיירי שהיה מונח אצלו קודם שישן אצלו, ניחא דבין בין דסיפא נמי זו ואצ"ל זו היא, כרוב בין בין שבש"ס [וכסמ"ע סי' ע"ב סק"ח], דהרי ער דקתני ע"כ דומיא דישן מיירי, דהיינו בשוגג. לפי זה ה"ק לא מבעי' בישן ודאי חייב דהו"ל לעיונא קודם שישן, אם יש דבר סביבו שיוכל לשברו כשישן, אלא אפילו בשוגג דער, דהשתמר כל מה שיוכל, סד"א דפטור, קמ"ל]: