עיקר תוספות יום טוב על משנה יבמות · פרק 11 · משנה 1

הוא הדין וכל שכן בשאר קרובות דשרי:

פירש"י שהיתה הראשונה לקוחתו חייב על השניה כשבא עליה דבשניה ליכא למימר לקוחין דהא לא תפסי בה קדושין. וכתב נ"י ומיהו קשה דילמא כל היכא דאית בה לקוחין אסרה תורה ובין בשניה בין בראשונה. ויש לומר דמשמעות קרא הכי הוא שהקיחה היא בראשונה דהכי אסרה תורה לישכב באחת אחר שיש לו האחרת. ואם הראשונה אנוסה לבד בשביל זה אינה שלו. ועתוי"ט:

ומנלן דבאנוסה. מעלויה דקרא דכתיב ונתן האיש כו' לאבי הנערה כו' ורבנן הא לא סמיך ליה אלא כי אתא קרא לשומרת יבם של אביו וכנף הראוי לאביו הוא אף על גב דה"ל דודתו ויבמה לשוק ולעבור עליה בשלשה לאוין כו'. גמרא:

קאי ארישא דמתניתין נושאין על האנוסה כו' והא דאסרי לנטען ולא אסרו לבניהן של המתירין דסוף פרק ב' נשי לגבי נשי שכיחין גברי לגבי גברי לא שכיחין אי נמי נשי דלא מתסרא משכיבת המזנה בקרובותיה לא קפדי אהדדי. גברא דמתסרא עליו אשתו המזנה קפדי אהדדי. גמרא:

שנאסרה הביאה עמהם אם היתה אשתו. הר"מ:

והוי אונס ומפתה על הנשואה. רש"י: