למאן. ואיזהו מיאון, אמרה אי אפשי בפלוני בעלי או אי אפשי בקדושין שקדשוני אמי ואחי, אפילו היו אורחין מסובין בבית בעלה והיא עומדת ומשקה עליהן ואמרה אי אפשי בפלוני כעלי, הרי זה מיאון. גמרא:
קריאה במקור
עיקר תוספות יום טוב על משנה יבמות · פרק 13 · משנה 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
שהשיאוה כו'. שהכניסוה לחופה אף על פי שקבלו הם הקדושין, אבל קדשוה אמה ואחיה אפילו לדעתה אינה מקודשת כלל וא"צ מיאון לפי שלא מצינן שתקנו חכמים שליחות לקטן. וכל הני דמוכחי דארוסה צריכה למאן דוקא כשקיבלה היא קדושיה ופירשה אי אפשי בקדושין שקדשוני אמי ואחי, כלומר הם פתוני לקבל הקדושין. נ"י בשם הרמב"ן ז"ל:
ואחיה. או אחיה. טור:
לדעתה. עבדין לה גננא ומלבישין לה קוזמרין ומדכרין לה גבר. שלא לדעתה עבדין לה גננא כו' ולא מדכרין לה גבר. ירושלמי:
לשמור כו'. ושהן קדושין. לא שתשמור אותן כדרך שמשמרת האגוז ותמרה. הר"מ:
לאו למימרא. שעושה מעשה שטות דאם כן הויא כשוטה ואין קדושיה קדושין כלל אלא היינו לומר שאינה חריפה כלל ומ"מ כיון שהיא בת י' חזקה על הרוב שהיא יודעת לשמור קדושיה. כ"מ:
לפי שכבר נקנית בקדושין דאורייתא ר"ל הביאה. הר"מ:
א"צ. בפני שנים אלא תלך ותעשה רצונה. הר"מ:
כמפותה. כדקתני בת ישראל לכהן. רש"י. ולא שסובר ר"א א"צ מיאון שהרי מצינו לו מלמדין את הקטנה שתמאן בו לקמן במ"ז אלא כדמפרש בגמרא רא"א כו' ואין בעלה זכאי במציאתה כו' ואינו מטמא לה כללו של דבר אינה כאשתו לכל דבר אלא שצריכה מיאון והא דלרבנן בעלה זכאי בכולהו מפרש רש"י דרבנן אפקרוהו גביה והפקר ב"ד הפקר והא דמטמא לה אם כהן הוא ואע"ג דנשואיה דרבנן כיון דירית לה הויא כמת מצוה שאין לה מי שיקברנה. גמרא:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- On Your Way
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- http://mobile.tora.ws/
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: a30f8f751d20b3ff3140b3450009874f30cda769519360c9c4746274dbb7c709