תוספות יום טוב על משנה זבחים · פרק 5 · משנה 4

העולה קדשי קדשים. לשון הר"ב ומשום דלא כתיב בקרא כו'. תימה ומה"ט ה"ל למימר [נמי] גבי זבחי שלמי צבור דהא לא כתיב בהו קדש קדשים. וילפינן [כמ"ש בר"פ] מדאתקש לעולה מה עולה ק"ק. תוספות:

קדשי קדשים. לשון הר"ב ליפסל ביוצא וטבול יום ומחוסר כפורים ומועלים בה. וכן לשון רש"י וכתבו התוספות ולא היה לו לפרש לענין טבול יום. ומחוסר כפורים. שזה הדין נוהג בכל הקדשים אפי' קלים [כדמוכח רפ"ב] אבל יוצא ומעילה ניחא דקדשים [קלים] לא מיפסלי ביוצא. ואין בם מעילה. ע"כ. ואני אומר דאף יוצא לא ה"ל לפרש מדאשכחן דמיפסלו ביוצא חוץ לחומת העיר שלא לאכלן כדפירש הר"ב והרמב"ם ספ"ח. ועיין מ"ש במשנה ג' פ"ג דמנחות. וכן לקמן משנה ו' דתנן קדשים קלים לא פירשו רש"י והר"ב אלא מעילה:

שתי מתנות. לשון הר"ב בקרן מזרחית צפונית כו' לא בקרן שעל המזבח אלא כלומר בזויות. וכן בפ"ו משנה ב' ובהדיא תנן בריש מסכת קנים דעולת בהמה נעשה למטה. ומ"ש הר"ב דקרן מזרחית דרומית לא ה"ל יסוד כו'. באחסנתיה יתבני מקדשא. דבר המקודש לדמים וכו'. כשמגיע לקרן מזרחית צפונית היתה כלה וכו'. וכ"כ ברפ"ג דמדות. ועיין מ"ש במשנה ד' י"ב דנגעים. ותמיהני דכיון שמפרש שלא היה בנין היסוד בשל יהודה ה"ל לכתוב דמתרגם באחסנתיה יתבני מדבחא דמשמע בנינא ממש. אבל מקדשא משמע דבנין היה אלא שלא נתנו שם הדמים. דהכי איתא בגמרא מאי לא היה לו יסוד. רב אמר בבנין. לוי אמר בדמים. רב מתרגם באחסנתיה יתבני מדבחא. לוי מתרגם באחסנתיה יתבני מקדשא מקום מקודש לדמים. וכן רש"י נקט לה בד"ה טורף וכו' באחסנתיה תתבני מדבחא. אבל אין ספק אצלי שהטעהו להר"ב תרגום דידן שמתרגם מקדשא ואגב שטפיה ורגילות בתרגום דידן נקט מקדשא וכ"כ התוס' בפ"ו ד' ס"ב דתרגום דידן מתרגם מקדשא. ומ"ש הר"ב בחלקו של טורף וכו'. גמ'. ופירש"י בנימין דכתיב ביה זאב יטרף. ע"כ. ומ"ש הר"ב ועולה טעונה תחלת מתן דמה כנגד היסוד. דכתיב אל יסוד מזבח העולה. וכדכתב הר"ב והרמב"ם סוף פרקין. וכן בגמרא שם דף נ"ז וכ"פ התוס' דף נ"א ע"ב אע"ג דלרש"י בק"ו אתא בגמרא דף נ"ב. ודאמרן תחלת מתן דמה לא למעוטי שירים דשירים ג"כ היה שופך אל יסוד דרומי כדתנן רפ"ד דתמיד וע"ש. ועיין מ"ש במשנה ב' פרק דלקמן. וכתבו התוס' דתימה דלא תני לה הכא. והרר"י מאורלינ"ש פי' דכיון דשמעינן תנא דפנימיות ביסוד מערבי. וגם התחיל בחיצונית למתני יסוד דרומי. ה"ה בכולהו. ואע"ג דחשיב בכל פנימיות היינו משום דהתחיל בפנימיות וצריך למתני בחיצונים ואין רוצה להפסיק. ע"כ. ועיין במשנה ב' פ"י ומ"ש שם: