תוספות יום טוב על משנה זבחים · פרק 7 · משנה 6

מלק ונמצא טרפה. דטרפה אסורה בהקרבה כמ"ש הר"ב טעמא ברפ"ו דתמורה. וכ"כ שם הרמב"ם. וכאן מפרש משום הקריבהו וגו':

רי"א מטמאה בבית הבליעה. דתרי טרפה מייתר בנבלת עוף טהור חד דלעיל וחד נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה (שם כ"ב) להביא טרפה ששחטה שמטמאה. ור"מ למעוטי עוף טמא שאין במינו טרפה. ור"י מנבלה נפקא ליה כו' בגמרא:

ומה אם נבלת בהמה וכו'. שחיטתה מטהרת וכו' כדילפינן בגמרא מוכי ימות מן הבהמה [וכתבה הר"ב בריש מסכת טהרות אבל במשנה ד' פ"ד דחולין מסברא בעלמא דרשינן לה ושם פירשתי בס"ד] עוף שאינה מטמא במגע ובמשא. אלא באכילה ובבית הבליעה. כדכתיב לא יאכל לטמאה בה אין לך אלא האמור בה. רש"י:

רי"א דיה כנבלה. פירש הר"ב דדיו לבא מן הדין להיות כנדון כדילפינן ממרים כמ"ש הר"ב בספ"ב דב"ק ומש"ה [כיון דדיו דאורייתא מסקינן בגמרא דר"מ קרא אשכח וקדריש זאת תורת הבהמה והעוף (ויקרא י״א:מ״ו) לומר לך מה בהמה דבר שמכשירה באכילה מטהר טרפתה מטומאתה אף עוף דבר שמכשירה באכילה מטהר טריפתה מטומאתה. וכתב הרמב"ם וז"ל ור"י מוציא ההיקש הזה לדין אחר ולא יאות כפי כונתינו לזכור כל הטענות ע"כ. ולא ראיתי שום משא ומתן בהל' בין ר"מ ור"י. איברא דברפ"ב דחולין דף כ"ז תניא זאת תורת הבהמה והעוף. לומר לך מה בהמה בשחיטה אף העוף בשחיטה. אבל התוספות כתבו דהיקשא הוא ואין היקש למחצה וכולי מילי דרשינן מינה. ע"כ: