תוספות רבי עקיבא איגר על משנה מנחות · פרק 3 · משנה 2

[אות ט] תוי"ט ד"ה לא מלח. כדתניא (דף כ') יכול. תמוה לי הא אדרבה כיון דאמרינן דאין מנחה טעונה מלח איך אפשר לפרש מתני' דלא מלח היינו המנחה כולה הא אף לכתחילה לא בעי מליחה כלל. אלא ודאי דמתני' דלא מלח קאי אקומץ ומאי דקתני בברייתא דמדכתיב ברית מעכבא מתני' פליג בזה וכדאמרי' בסוגיא דרב סבר כמתני' ולאידך שינויא גם רב סבר כהברייתא. אבל מ"מ מתני' לא ס"ל כהברייתא. והרמב"ם השמיט באמת לא מלח דלהלכה קיי"ל כהברייתא וכמ"ש בכ"מ (בפ"ה מהל' איסורי מזבח) ונתן טעם על זה דפסק הרמב"ם כהברייתא ולא כמתני' עכ"פ זהו ברור דלא מלח היינו הקומץ. ודברי הרע"ב והתוי"ט שגבו ממני וצ"ע:

[אות י] שם ד"ה והן בולעות. לא הבינותי דברי רש"י. לענ"ד בפשוטו דכוונת רש"י ותוס' דסולת של קומץ רבה על שמן שבלע ממנחת נסכים. [ולרבנן] דס"ל דעולין אין מבטלין זא"ז אף מבשא"מ לא בטל השמן בסולת וכיון דלא בטל היכא דאיתא אמנחת נסכים שדינן ליה ולא הוי הקומץ ריבה שמנה ולא המנחת נסכים חסר שמנה. אבל לר"י דמבשא"מ בטל אמרינן סלק כו' ובטל השמן שבלע בסולת ומש"ה לא שדינן ליה אמנחת נסכים כיון דבטל בסולת ומקרי זה רבה שמנה וזה חסר שמנה. וכן משמע להדיא בפירש"י (דף כ"ב ד"ה והן) עיי"ש וברור:

[אות יא] בא"ד וכתבו עוד התוס' כו'. של הקומץ רבה עליו השמן. בתוס' שלפנינו איתא רבה על השמן ומבטלו והיינו כמש"ל דהעיקר דס"ל לרש"י ותוס' דהסולת מבטל להשמן. ועי"ז מקרי ריבה שמנה: