[אות טז] במשנה ועל הלבונה בפני עצמה. תוס' (דף ס' ע"א) כתבו דמיירי אפי' במנחה א' שנתן שמן ואח"כ לבונה דאף דכבר נפסלה במתן שמן מ"מ חייב על הלבונה. כמו במחמץ אחר מחמץ. ובשם ר"ת כתבו דא"ח אא"כ בב' מנחות ע"ז שמן וע"ז לבונה. או במנחה א' ונתן השמן והלבונה בב"א (זה כתב רבינו לפי צד תירוץ הב' של התוס'):
קריאה במקור
תוספות רבי עקיבא איגר על משנה מנחות · פרק 5 · משנה 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
[אות יז] תוי"ט סד"ה נתן כלי. או לבונה. לשון הרמב"ם נתן כלי שיש בו שמן או לבונה על גבה אינו עובר ולא פסלה. ובלח"מ הקשה מנ"ל להרמב"ם דלא עבר הא לשון המשנה לא משמע הכי מדנקט תחלה נתן שמן על שיריים לא עבר ובסיפא לא נקט לא עבר ונקט לא פסל משמע דמעבר עבר ונדחק בזה. ולענ"ד דיצא זה להרמב"ם דלענין פסול ל"צ לדרשא דברייתא דעליה משמע בגופא הא בלא"ה כיון דלבונה לא פסל דאפשר ללוקטו ממילא ה"נ בשמן שבללו (צ"ל שלא בלל) הא ג"כ אפשר ללוקטו. אע"כ דהדרשא אתיא דשלא עבר:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna, 1908-1909
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002016147/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1e1bb7cd74400c6c78c419004b5be6169feaad73bc80d984ada2775f571d964e