משנת ארץ ישראל על משנה דמאי · פרק 6 · משנה 12

עם הארץ שאמר לחבר קח – "לקחת" בלשון חכמים משמעו לקנות, לי אגודת ירק אחת קח לי קלוסקין אחת – עם הארץ מבקש מחברו להיות מתווך בלבד. קלוסקין הוא "גלוסקין" ברוב עדי הנוסח, והוא לחם טוב במיוחד.

לוקח סתם ופטור – פטור ממעשרות, בתנאי שהוא לוקח סתם, כלומר הוא קונה בשביל עם הארץ. המשנה מניחה שההלכה כבית הלל שאין נותנים פרות אלא למעשר, וכאן מותר לתת אותם אפילו למי שאינו מעשר. מסתבר שבית שמאי, האומרים שאין למסור פרות למי שאינו שומר על דיני טהרה (לעיל מ"ו), כאן יודו, שהרי החבר הוא מתווך בלבד. עם זאת, מבחינה פורמלית ספק רב אם יש הבדל בין תיווך למכירה, אבל מבחינה חברתית ההבדל ברור.

אם אמר – אם החבר הקונה אמר למוכר: זו שלי וזו שלחבירי ונתערבו חייב לעשר – המתווך קנה גם בשביל עצמו והפרות התערבבו, על כן הם נחשבים כמי שבאו לרשותו ואין הוא רשאי לתת מפרותיו לעם הארץ מבלי לעשרם.

אפילו הן מאה – אפילו הפרות רבים, ואף אם היחס בין הפרות המעושרים לאלו שאינם מעושרים הוא אחד למאה. בדרך כלל אם נתערבבו טבלים במזון מתוקן (מעושר) הם בטלים באחד ממאה, אבל כאן המשנה מדגישה שאינם בטלים. המשפט מצוי בכל עדי הנוסח שבידינו ובעל כפתור ופרח גורס "אפילו אלף"⁸²ראו זק"ש, זרעים, על אתר. , ונוסח זה רק מחריף את השאלה מדוע אין חלים כאן דיני ביטול⁸³בעל מלאכת שלמה אומר שהפרות כאן הם בבחינת דבר שיש לו מתירים, כלומר שניתן להתירו על ידי הרמת המעשר. ברם "התרה" כזאת היא גם במקרים אחרים, ובכל זאת לא בטלו דיני תערובת. . המשפט חסר בתוספתא המקבילה (פ"ח ה"א), ואולי ניתן לפרש שהתוספתא מתנגדת לחומרה זו, אך אי אפשר להסיק זאת בוודאות.

אפשר לפרש את המשפט בצורה אחרת. "אפילו הן מאה" – אף אם החבר קנה עבור עם הארץ פרות רבים והנזק הכלכלי רב וקשה. אבל אם פרות החבר הם אחד חלקי מאה – הרי הם עולים וחייב לעשר רק את הפרות שיברור לעצמו.

בתוספתא יש מחלוקת: משנתנו כרבי יוסי ורבי יהודה חולק, ואף הירושלמי מעיד כן (תוס', פ"ח ה"א; ירו', כה ע"ד). הירושלמי מוסיף הגבלות המבטאות את הבעלות של המתווך על הפרות, וממילא את אחריותו להם.

היו ראשונים שטענו שגם משנתנו מעלה את השאלה המנוסחת בתלמוד הבבלי כ"יש ברירה". האם מה שהחבר מקבל הוא מה שהיה שלו מלכתחילה ואין לו אחריות על האגודה השנייה, או שמא יש מקום לחשוש שהאגודה שעם הארץ קיבל הייתה פעם של החבר. כאמור, הגדרה זו היא של התלמוד הבבלי בלבד (ראו לעיל פירושנו למ"ח). ואכן, פרשן חריף כר"ש מעלה את השאלה ומעיר שהירושלמי מפרש את המשנה ללא זיקה לשאלת "יש ברירה", אלא לכך שהחבר קנה את האגודה כמתווך ואינו נחשב כקונה.