משנת ארץ ישראל על משנה דמאי · פרק 5 · משנה 10

עציץ נקוב הרי הוא בארץ – עציץ נקוב הוא כלי שהפך למונח טכני-הלכתי. הכוונה לכלי חרס שגידלו בו צמח כלשהו, ושיש בו נקב. העציץ היה כלי לכל דבר, אם כי בהחלט ייתכן שהשתמשו לעתים גם בכלי חרס שבור⁶⁰ברנד, כלי חרס, עמ' תג-תיא, כנגד פירוש הערוך. ראו ברנד שם, הערות 61-71. . במקורות הארץ-ישראליים העציץ מופיע כמעט אך ורק בהקשר של זריעה בתוכו, וחוזרת האבחנה בין עציץ נקוב, שיש לו חור בתחתיתו⁶¹מהתוספתא, עוקצין פ"ב הי"ז-הי"ח, עמ' 886, משמע שרק נקב בתחתית הופך את העציץ לנקוב. , ובין עציץ שאינו נקוב. בבבל מופיע העציץ גם ככלי רגיל יותר ונזכר מאכל הנמצא בתוך העציץ, ו"עציצא דבית הכסא" ששימש לריכוז מי שופכין (בבלי, בבא בתרא קמד ע"ב; מגילה טז ע"א). במשנה הארץ-ישראלית נזכר עוד העציץ ככלי שהסייד משתמש בו לשמירת הסיד בזמן העבודה (משנה, מקוואות פ"ב מ"ח). הווה אומר, מדובר בכלי בעל פתח רחב במיוחד שניתן להכניס בו את מברשת הסייד. סדרת מקורות אחרת מדברת על ה"שותה מעציצו": "האונס שותה בעציצו והמפתה אם רצה להוציא מוציא. כיצד שותה בעציצו, אפילו היא חגרת, אפילו היא סומא ואפילו היתה מוכת שחין. נמצא בה דבר ערוה או שאינה ראויה לבא בישראל, אינו רשאי לקיימה, שנאמר (דברים כב כט) ולו תהיה לאשה אשה הראויה לו" (משנה, כתובות פ"ג מ"ד-מ"ה). אם כן, "שותה בעציצו" הוא מונח למי שצריך לקיים אישה שאותה אנס, בכל מחיר. יש להניח שהדימוי בא מהתחום החקלאי, שותה מעציצו כמו צמח בעציץ שאינו יכול להיזון אלא ממה שיש בעציץ.

כל אלו הם היוצאים מהכלל; בדרך כלל שימש העציץ לזריעה ולנטיעה. עציץ נקוב נחשב לקרקע, ועציץ שאינו נקוב למנותק מהקרקע. במשמעות זו העציץ מופיע בסדרה ארוכה של הקשרים בדיני כלאיים (האם הצמח בעציץ נחשב לזרוע), בדיני שבת (האם תלישת הצמח היא קצירה), בשביעית (האם חלה שביעית על הנטוע בעציץ) ובשאלות מעינן. במקורות אין תשובה ברורה מדוע נטעו או זרעו בעציץ, וברור שהחקלאות העיקרית הייתה קשורה ישירות לקרקע. עם זאת, השימוש בעציץ היה נפוץ למדי. בדרך כלל מדובר על ירקות או זרעים בעציץ⁶²משנה, עוקצין פ"ב מ"ט-מ"י; תוס', פ"ב הי"ז; בבלי, גיטין כב ע"א ועוד; ירו', שבת פ"י ה"ו, יב ע"ד. , אם כי גם על גפן הנטועה בעציץ (ירו', כלאים פ"ז ה"ו, לא ע"א; תוס', ערלה פ"א ה"ג). את הזרעים זרעו בעציץ כדי לגדל ממנו צמח הראוי לנטיעה בשדה, או כדי לבדוק את הזרעים. המגדל היה זורע בעציץ מדגם קטן מזרעים שקנה כדי לבדוק את כושר הנביטה שלהם. "אין בודקין את הזרעים בגללים אבל בודקין אותן באדמה ובעציץ ומשיירין משביעית למוצאי שביעית" (תוס', שביעית פ"א הי"ב). כמו כן טמנו את הזרעים בעציץ כדי שיישמרו, בתנאים טבעיים, לשנה הבאה: "הטומן את הלוף בשביעית רבי מאיר אומר דרך ארץ טומנו בעציץ כדי שלא יצמח אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר ונתתם בכלי חרש למען יעמדו ימים רבים" (תוס', שם פ"ד ה"ב).

הנקב שעליו מדובר נועד לאפשרות שהשורש יציץ מהעציץ ויתחבר לקרקע: "כמה הוא שיעורו של נקב כדי שיצא בו שרש קטן" (משנה, עוקצין פ"ב מ"י). נקב קטן כזה נחשב לעציץ שאיננו נקוב. את העציץ הניחו על הקרקע בבית או בשדה הנטוע או הזרוע, או על גבי יתדות (תוס', עוקצין פ"ב הי"ז, עמ' 688; בבלי, גיטין ז ע"ב).

השימוש בעציצים הוא אחת העדויות המרתקות לרמת התחכום של החקלאי הקדום; מטרתו לאפשר בדיקה, טיפוח והפקת זרע, כאשר ברור שהגידול המסחרי הוא בשדה רגיל.

ההלכה היא שעציץ נקוב הוא כארץ לכל דבר, זו הצהרה כללית וההמשך הוא דוגמה לה. במשנת כלאים שנינו הלכה דומה, ושם רבי שמעון חולק ואומר שאין הבדל בין עציץ נקוב לשאינו נקוב (פ"ז מ"ח). מסתבר, אפוא, שרבי שמעון גם יחלוק על ההלכה של חכמים במשנתנו⁶³ראו פירושנו לכלאים פ"ז מ"ח, ודברי בעל מלאכת שלמה שם. במשנת כלאים רבי שמעון נוקט עמדת ביניים, ולא ברור כיצד יפסוק כאן. .

תרם מן הארץ על עציץ נקוב ומעציץ נקוב על הארץ תרומתו תרומת – העציץ הנקוב הוא כארץ, לכן מותר לתרום ממנו על גידול אחר המצוי בקרקע, ולהפך⁶⁴במדרש תנאים לדברים, יח כב, עמ' 67, לומדים זאת מדרשת כתוב מיוחדת, ודומה שהדרשה היא תוספת ספרותית בלבד, שהרי עציץ נקוב הוא פשוט כקרקע לכל דבר. .

מי שאינו נקוב – כלומר תרם מעציץ שאינו נקוב, על הנקוב – על מה שגדל בעציץ נקוב אחר, תרומה ויחזור ויתרום – מה שבעציץ שאינו נקוב חייב במעשרות מספק (ירו', כה ע"א). הוא "חייב במעשר ותרומתו אינה מדמעת" (תוס', פ"ב הכ"ה)⁶⁵לבירור הנוסח ראו ליברמן. , כלומר חיובו מספק, הוא חייב להפריש "מעשר", כלומר תרומות ומעשרות, אבל התרומה אינה "מדמעת", כלומר אם נפלה לחולין אינה מקדשת אותם, זאת אפוא תרומה מספק. אדם רשאי לתרום אפילו מן הפטור, ותרומתו תרומה⁶⁶ראו פירושנו למשניות תרומה פ"א מ"ה; חלה פ"א מ"ט, וכן מדרש תנאים לדברים, יח ד, עמ' 801. בפירושנו למשנה נעמוד על כך שיש החולקים על קביעה גורפת זו. . אבל אין לתרום מן הספק על הוודאי, כשם שאין לתרום מן הפטור על החייב (הספק הוא אולי פטור). הפרי או הירק שבעציץ הנקוב חייב במעשרות, וטרם הופרשו מעשרות אלו, ולכן יחזור ויתרום. "לתרום" כאן הוא במשמעות של הפרשת תרומה ומעשר כאחד, כשם שהמונח "מעשרות" במשנה הקודמת כולל את התרומה.

מן הנקוב על שאינו נקוב תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות – התרומה שנתן מתוך העציץ הנקוב היא תרומה רגילה, אבל מה שנתן על חשבון העציץ שאינו נקוב אינו תרומה אלא סתם נדבה. על כן חלק זה הוא תרומה של התנדבות, אבל חייב להפריש עליה מעשרות.

הרקע ההלכתי יובהר במשנה הבאה העוסקת בתרומה מספק על חייב ולהפך. עציץ נקוב הוא חייב, ועציץ שאינו נקוב הוא ספק. "ודאי" שבמשנה הבאה הוא חייב, ואילו "דמאי" הוא ספק.