משנת ארץ ישראל על משנה מדות · פרק 2 · משנה 5

עד עתה תואר המקדש מהחוץ פנימה, עתה הכיוון הוא ממזרח למערב. בשני החלקים מתחילים בחול וממשיכים (מעלין) בקודש.

עזרת הנשים היתה ארך מאה ושלשים וחמש על רוחב מאה ושלשים וחמש – מכאן פורשׂת המשנה מידות מדויקות של שטח העזרות. אפשר שלפני העורכים היה חומר כתוב, אחרת אי אפשר לזכור פרטים כה מדויקים משחזור עצמי. גם ייתכן שמסורת המידות נשנתה בבית המדרש בעוד המבנה קיים, מתוך שייחסו חשיבות לפרטים אלו. שטח העזרה היה אפוא קצת יותר מ-18,000 אמות מרובעות. לפי ההמשך היו קירות עזרת נשים המשך של קירות עזרת ישראל, ובחישוב עזרת ישראל ו"עזרת המזבח" כלל הרוחב של 135 אמה את הקירות החיצוניים (6-5 אמות מכל צד, כך ששטח העזרה הרֵאלי היה למעשה רק 125x125 אמה, כלומר 15.625 אמות, וארבע לשכות היו בארבע מקצועות – בארבע הפינות, שלארבעים ארבעים אמה – נותר שטח פנוי של כ-9,000 אמות מרובעות. כל עזרה כזאת שטחה במונחים מטריים 576 מ' ברוטו (באמה של 60 ס"מ). אם נניח ששטח הקירות היה לפחות 1 מ' מכל צד הרי ששטח הלשכה 400 מ"ר, לא היו מקורות –וקל וחומר שהעזרה עצמה הייתה ללא קירוי. לא ברור כיצד נוהלו חיי המקדש בימי גשמים, ויש להניח שהייתה זו הזדמנות למבקרים להראות את דבקותם בעבודת ה'.

וכן הן עתידות להיות שנאמר ויוציאני אל החצר החיצונה ויעברני וגו' ובארבעת מקצועות החצר חצירות קטורות – ברוב עדי הנוסח הטובים הושלם הפסוק במלואו ונוסף "אל ארבעת מקצועי החצר והנה חצר במקצֹע החצר חצר במקצֹע החצר. בארבעת מקצֹעֹת החצר חצרות קטֻרות" (יחזקאל מו כא-כב), ואין קטורות [אלא] שאינן מקורות – ההסתמכות על ספר יחזקאל אינה מהווה מקור להלכה, שהרי המבנה של מקדש יחזקאל שונה לחלוטין, אלא שאם ניתן להביא פסוק כאסמכתא התנא משתדל להביאו.

לאור ההערה האחרונה נשאלת השאלה האם אכן היו הלשכות קטורות או שלפנינו רק ציטוט מקראי. לפי ההמשך הוקפה לפחות לשכת בית שמנייה בגזוזטרה, ואולי כל עזרת נשים. קשה להקים מרפסת כזאת ללא גג של ממש, לכן סביר שהלשכות היו מקורות (או שלפחות לשכת בית השמנים הייתה מקורה), כך שניתן היה להקיפה במרפסת.

ומה היו משמשות דרומית מזרחית היא היתה לשכת הנזירים ששם הנזירים מבשלים את שלמיהם ומגלחין את שערם ומשלחים תחת הדוד – כדי לשרוף את השער. לשם כך היקצו להם שטח נרחב למדי. איננו יודעים מה היה מספר הנזירים, אך מסתבר שהשטח היה נרחב למדי, אם כי ייתכן שבעונת השיא (ימי עלייה לרגל) היה צפוף במקצת. לנזירים, על מראם המיוחד, הייתה נוכחות מרשימה בבתי המקדש, ובספרות בית שני רואים בהם אנשי מופת הראויים לכל סיוע. הקצאת לשכה לנזירים מלמדת על חשיבותם בעיני החברה (בעיני מנהלי המקדש).

מזרחית צפונית היא היתה לשכת דיר העצים – שהייתה מחסן עצים, ששם הכהנים בעלי מומין מתלעים בעצים – כוהנים בעלי מומים פסולים מלעבוד, עם זאת התלעת העצים היא עבודה לכוהנים. קשה שלא לראות בכך עדות שבמקום (בעזרת נשים) נשמרו חוקי הטהרה⁵²ראו לעיל דיוננו בפ"א מ"ד. , אחרת ניתן היה להטיל את העבודה על אנשים אחרים, על לוויים או אפילו על ישראלים. יש גם להניח שבדרך כלשהי מצאו פתרון לשאלת הרטבת העצים בימי גשמים, כל עץ שנימצא בו תולעת פסול מעל גבי המזבח – התולעת אינה מטמאת שכן אינה שרץ, אבל אין זה הדר שתולעים תסתובבנה במקדש.

צפונית מערבית היא היתה לשכת המצורעין – שם הכינו המצורעים את מאכליהם, כמו הנזירים, מערבית דרומית אמר רבי אליעזר בן יעקב שכחתי מה היתה משמשת – רבי אליעזר בן יעקב אינו בעל המשנה אלא להפך, תנא שבעל המשנה מביא, אבא שאול אומר שם היו נותנין יין ושמן היא היתה נקראת לשכת בית שמנייה – בית השמנים. השם הארמי מלמד על שימוש בארמית במקדש. עסקנו בכך בנספח למסכת שקלים, וראינו שבדרך כלל התנהל המקדש בעברית (איור 90).

עזרת נשים היא מרובע משוכלל, הלשכות מרובעות והחלל שנוצר באמצע מרובע (55x55 אמה) (לעיל איור 12).

וחלקה היתה בראשונה – אפשר שמדובר בכל עזרת נשים, ואפשר שמדובר בלשכת בית השמנים בלבד, והקיפוה כצוצ[ט]רה – גזוזטרה, כסוסטרה או בכתיב אחר היא מונח בנייה, ביוונית εξώστρα או בלטינית gazostra, ומשמעו מרפסת – מבנה הבנוי על הגג ועודף על קירות הבית, שהנשים ראות מלמעלה והאנשים מלמטה כדי שלא יהוא מעורבים – מטעמי צניעות. על כך מספרת משנת סוכה, בפרק המתאר את שמחת בית השואבה שגם בו מרכיבים סיפוריים: "במוצאי יום טוב הראשון של חג ירדו לעזרת נשים ומתקנין שם תקון גדול" (סוכה פ"ה מ"ב). המשנה אינה מסבירה מהו התיקון, אבל התוספתא מסבירה: "בראשונה כשהיו רואין שמחת בית השואבה היו אנשים רואין מבפנים ונשים רואות מבחוץ וכשראו בית דין שהן באין לידי קלות ראש עשו שלש גזוזטראות בעזרה כנגד שלש שלש רוחות ששם נשים יושבות ורואות בשמחת בית השואבה ולא היו מעורבין" (סוכה פ"ד ה"א; בבלי, שם נא ע"ב; ירו', שם נה ע"ב). העדות ברורה. הריקודים היו עממיים, וכרגיל בפעילות עממית הזיכרון מדגיש את חלקם של המנהיגים. נשים עמדו במעגל החיצון. לא נאמר שהנשים השתתפו בריקוד, אם כי אפשר שכך היה. מכל מקום, באווירת ההילולה נוצר עירוב בין המינים וקלות דעת, ולכן נבנו שלוש מרפסות משלושה צדדים של העזרה (חוץ מצד מערב, שם היה המקדש עצמו?)⁵³אפשר לקרוא את משנתנו כאילו הגזוזטרה הייתה סביב לשכת בית השמנים בלבד. . הסדר זה אִפשר לנשים לצפות בריקודים. ייתכן שגם שיקול זה השפיע על ההחלטה לבנות את הגזוזטראות, אך חז"ל מדגישים את ההיבט הצניעותי. ברור מהמשנה שבכל ימות השנה לא הייתה הפרדה בין המינים, ובעזרת נשים התערבו גברים עם נשים כמו בשוק. גם בבית הכנסת הקדום לא הייתה הפרדה בין המינים, ובפועל לא נמצאו עדויות לעזרת נשים בבית הכנסת בתקופת המשנה והתלמוד, זאת על אף עשרות בתי הכנסת שנחפרו ועשרות הכתובות שהתגלו⁵⁴ספראי, עזרת נשים. .

במסורת היהודית הפכה ההפרדה בין המינים למאפיין קבוע של החברה היהודית בכלל, ושל הפעולות הדתיות בפרט, על כן ההלכה במשנתנו ובמשנת סוכה המתירות לנשים להסתובב במקדש בימות החול נראית חריגה. כמובן אי אפשר להביא מהמשנה ראיה להפרדה קבועה בין המינים. אדרבה, המשנה מעידה כי היה זה הסדר חריג שנועד לאירוע ספציפי, ובכל ימות השנה לא הייתה הפרדה בין המינים⁵⁵כדברי רש"י לסוכה נא ע"ב: "וכל שנה מסדרין שם גזוזטראות, לווחין שקורין בלנ"ק (צ"ל פלנק"ש) כדי שיהו נשים עומדות שם בשמחת בית השואבה ורואות, וזהו תיקון גדול דקתני מתניתין שמתקנין בכל שנה". . אין גם לפרש ש"התיקון הגדול" היה שיפוץ החלק המיועד לנשים, או הרחבתו. אדרבה. אילו היה זה מבנה או מתקן קבוע הרי שבמקדש המפואר היו בונים מבנה קבוע ומפואר ההולם את רמתו הגבוהה של המבנה. על כן ברור שהיה זה מבנה זמני, וכל הסבר אחר הוא אפולוגטי, ונועד להתאים את ההווי במקדש למציאות מאוחרת. עם זאת אין להוכיח ממשנתנו דבר על עזרת הנשים בבית הכנסת, שכן ייתכן שהגישה לשני המוסדות שונה. שיקולים אלו מצטרפים לדיון לעיל על כניסת נשים למקדש בימות החול (לעיל פ"א מ"ד).

נראה שהחברה היהודית בסוף ימי בית שני הושתתה על ערכי צניעות שונים מאלו שתבעו חז"ל. כך אין מסיבת ריקודי הכרמים בט"ו באב הולמת את ערכי חכמים אך הייתה מקובלת בירושלים בסוף ימי בית שני, וכך גם הפעילות המעורבת במקדש.

כאמור, משנת סוכה מדברת על מתקן זמני להפרדה בין המינים, ברם משנתנו מספרת עליו כאילו הוא מבנה של קבע. המסורת אינה מוסכמת על הכול, ורבי אליעזר בן יעקב אומר ששכח למה הלשכה משמשת, אך אין זה ברור אם הוא חולק גם על הקפת גג הלשכה במרפסת. מסורת זו עומדת בניגוד מה למסורות אחרות על מעורבות נשים בעזרת נשים עצמה, ואף בניגוד מה למשנת סוכה שממנה משמע שהתיקון לא היה קבוע.

מסורת המשנה אינה מציעה לאסור על הנשים את הביקור בעזרה בימי החג מאחר שאינן חייבות בעלייה או בראייה. כל ההסדרים וההלכות הקשורים בהן מניחים שהן שוהות בעזרה בימי החג. המשנה רואה זאת בחיוב והתיקון נועד לעודד נשים לשהות בעזרה, אך גם לשמור על גדרי חברה (צניעות)⁵⁶ספראי, נשים ומקדש, עמ' 76-69. .

ייתכן שמשנתנו היא פרי עריכה ספרותית יותר, והעורך רצה להדגיש שההפרדה הייתה קבועה ולא זמנית.

הלשכה והמחלוקת על שמה חוזרת בתוספתא: "כל הלשכות שבית המקדש רשות היחיד לשבת ורשות היחיד לטומאה, חוץ מלשכת יין ושמן שיש לה שני פתחים זה נגד זה שהיא רשות היחיד לשבת ורשות הרבים לטומאה. אבא שאול היה קורא אותה לשכת בית שמניא. רבי יהודה אומר כל לשכה שבמקדש שיש לה שני פתחים זה כנגד זה, כגון שערי עזרה, רשות היחיד לשבת ורשות הרבים לטומאה" (יומא פ"א ה"ג). התוספתא היא שלב שלישי של התפתחות ספרותית⁵⁷זו תוספתא המדגימה יפה את שיטת גולדברג שבה עסקנו במבוא. אנו פירשנו את הנתונים שאסף גולדברג בצורה שונה. . היא מכירה את משנת מידות ומתייחסת אליה, ולא למשנת יומא עצמה. בתוספתא עצמה שני רבדים. האחד עוסק בלשכת השמנים, ורבי יהודה המוציא מנתון זה הלכה כללית. מהתוספתא אנו למדים שני נתונים. האחד שהייתה מחלוקת על שם הלשכה, האם השם היה בעברית (לשכת יין ושמן) או בארמית (בית שמניא). חלוקי דעות אלו קשורים לשאלה מה הייתה השפה הרשמית של המקדש, שאלה שבה עסקנו כאמור בנספח לשקלים. נושא שני הוא שרק ללשכה זו היו שני שערים, כלומר הייתה לה כניסה מעזרת נשים וכניסה שנייה מהחיל. סביר להניח שהכניסה השנייה נועדה לכניסת נשים בעת שמחת בית השואבה, מכאן הן היו עולות לגזוזטרה שהקימו. זאת אם היא הייתה רק בלשכה זו, כמו שהצענו. גם אם הגזוזטרה הייתה לאורך כל עזרת נשים אפשר שהכניסה אליה הייתה מכאן. יוספוס אומר שנשים נכנסו רק לעזרת נשים (מלח', ה 198), ושהיה להן שער מיוחד. יוספוס מדבר על ארבעה שערים לעזרת נשים, אחד מכל רוח. ממזרח לכניסה ראשית, מצפון ומדרום, וממערב לכניסה לעזרת ישראל, או ליציאה מעזרת ישראל. אם כן היה שער צפוני ושער דרומי, השער הדרומי הוא שער לשכת שמנים והשער הצפוני לא היה דרך לשכה אלא בין הלשכות. כך יוצא משילוב התיאור שבתוספתא בזה של יוספוס. כל זאת בניגוד להלכה המתירה כניסת נשים גם לעזרות נוספות. בשאלה זו של כניסת נשים למקדש עסקנו לעיל (פ"א מ"ה).

רבי יהודה מנסח את ההלכה ככלל, אך ניכרת תפיסתו שכל השערים היו זה כנגד זה. רבי יהודה סבור שלמקדש צורה ריבועית יותר. המזבח באמצע (להלן פ"ה מ"ב), וכל הפתחים זה כנגד זה. כנגד זה אבא שאול רואה בתופעה של פתח מול פתח תופעה חריגה שאינה מאפיינת את המקדש. אבא שאול אינו אומר שרק בלשכת השמנים היה פתח מול פתח אלא שבכך הוא מיוחד, כלומר שתופעה זו לא הייתה תדירה, ואכן אין הכרח לשרטט את כל השערים בדיוק באמצע כפי ששרטטו כל המשרטטים את תכניות המקדש. גם אנו שרטטנו כך מטעמי נוחות, אך בבית חי ופעיל, שעבר שינויים ושיפוצים, אנו מצפים לגמישות ולאלתורים ולא לתכנית קבועה.

וחמש עשרה מעלות עולות מתוכה – מעזרת נשים, לעזרת ישראל כנגד חמש עשרה שיר המעלות שבתילים – בתהילים 15 שירי מעלות, אבל אין קשר בין שירי המעלות למעלות עצמן. הלוויים שרו לאו דווקא שירי מעלות (סוף מסכת תמיד), ודומה שהקישור ספרותי בלבד. אפשר אמנם שהשירים הללו נכתבו במקורם המקראי כדי שהלוויים ישירום על מעלות ההיכל, אך לא כך נהגו בימי בית שני.

שעליהם הלוים עומדים בשיר לא היו תרוטות – ישרות, אלא מוקפות כחצי גורן עגולה – כמצויר באיור 91⁵⁸הרב קורן מצייר את המדרגות כאילו הן חצי עיגול הפתוח לעזרת נשים. איננו יודעים מדוע בחר בכך. בדרך כלל בארכיטקטורה הרומית המדרגות הן או ריבועיות או חצי עגולות כשהקשת פונה אל פנים הבניין והצד הקצר (קוטר המעגל) צמוד לבניין. .

כאמור לעיל כל המעלות היו רום חצי אמה ושלח חצי אמה (לעיל מ"ג), אם כן הבדל המפלס בין שתי העזרות היה 7.5 אמה (קצת יותר מ-4 מ')⁵⁹אנו משתמשים בחישוב אמה של 60-50 ס"מ ומעגלים. .