משנת ארץ ישראל על משנה מדות · פרק 1 · משנה 7

שני שערים היו בבית המוקד אחד פתוח לחייל ואחד פתוח לעזרה – כאמור בתמיד פ"א מ"א. כל הלשכות שחלקן בחול פתוחות לחיל. לדעת הרב קורן הלשכה מגיעה עד החיל שהיה סמוך לחומה, ולכך איננו מוצאים ראיה.

אמר רבי יהודה זה הוא שפתוח לעזרה פשפש קטן היה לו שבו נכנסין לבלוש את העזרה – את עזרת ישראל. ייתכן שהכוונה לשיירת הבוקר המתוארת בתמיד פ"א מ"ג, וייתכן שהכוונה למשמרות סיור שבדקו את העזרה בלילה. אם כן הלשכה יצרה גם פתח לעזרה, פתח שלא נועד למעבר המונים, ולכן לעתים הוא מנוי כאחד משערי העזרה ולעתים איננו מנוי (לעיל פ"א מ"א).

משנתנו היא הדוגמה לכלל ההלכתי שבמשנת מעשר שני: "הלשכות בנויות בקודש ופתוחות לחול, תוכן חול וגגותיהן קודש, בנויות בחול ופתוחות לקודש, תוכן קודש וגגותיהן חול, בנויות בקודש ובחול ופתוחות לקודש ולחול, תוכן וגגותיהן מכנגד הקודש ולקודש קודש, מכנגד החול ולחול חול" (פ"ג מ"ח). בפירושנו שם הרחבנו בשאלה וראינו כי היו דעות שונות, ומשנתנו כבית הלל. הגישה של משנתנו שמעמד הלשכה נקבע לפי מקום הפתח היא אחת הדעות. ההלכות של לשכות הבנויות בחול ופתוחות לקודש נידונות במשנה, בתוספתא, במדרש ובתלמודים, אולם בתוספתא נאמר על כך: "בנויה בחול ופתחה לקודש, אף על פי שאין מקיימין כן" (מעשר שני פ"ב הי"ד), כלומר, לא היו קיימות לשכות שבנויות בחול ופתחן בקודש, והדברים מובנים יפה לפי המציאות הטופוגרפית של הר הבית והמבנים. העזרה, היא שטח "הקודש", הייתה גבוהה מעזרת הנשים, היא "החול", והרי לא ייתכן שלשכה שבנויה בחול פתחה יהא בשטח שגבוה הימנה חמש עשרה מעלות, ולשכה הבנויה בעזרה ופתוחה לחיל גם היא לשכת קודש הפתוחה לחול. בהמשך התוספתא נאמר: "כל הלשכות כולן בנויות בקודש" (שם הט"ו). הלכה זו שבתוספתא היא עדות לדיון ועיון הלכתי. מהמשנה משמע שהיו לשכות כאלה, והדבר פשוט וסביר. גם לשכת כלי נגינה הייתה בקודש, ופתחה למקום פחות קדוש, בעזרת נשים. התוספתא משקפת כבר, אפוא, גישה הלכתית תאורטית שאין בה הכרה של תנאי הטופוגרפיה בירושלים, אלא של הראוי להיות. היא מייצגת "ארכיטקטורה דתית" שתשתיתה הפיזית היא ההלכה (הרעיון הדתי) ולא הטופוגרפיה.

התוספתא מלמדת אותנו פרק בהלכות שימור הזיכרון של המקדש. לעתים הזיכרון רוצה לשמר את המציאות, ולעתים חשובים לו יותר ההלכה והרעיון הדתי, והזיכרון מתעצב בהתאם למה שראוי שיהיה ולא (רק) בהתאם למה שהיה.

בירושלמי נאמר: "אמר רבי יעקב בר אחא כיני מתניתא תוכן קודש וגגותיהן (חול)³⁵איננו בכי"ר ולא היה לפני הרש"ס, ובכ"י לידן הושלם בכתב יד אחר. מכנגד הקודש ולקודש (כל) קדוש³⁶כך בכי"ר. , מכנגד החול ולחול חול"³⁷ההמשך בירושלמי אינו שייך למשנה ולפירושה אלא דברי ברייתא, מבלי לציין שהוא מתחיל להעתיק ברייתא, כרגיל בירושלמי. (מעשר שני פ"ג ה"ז, נד ע"ב). רבי יעקב בר אחא גורס או מגיה את משנתנו ומוסיף את המילה "קודש" ל"תוכן", ו"מכנגד הקודש ולקודש קודש" אינו חל על כל הלשכה וגגה אלא על "וגגותיהן", כלומר הלשכות תוכן קודש וגגותיהן מתחלקים: את שכנגד הקודש – קודש ואת שכנגד החול – חול³⁸וראו אפשטיין, מבוא, עמ' 449. . כפי שראינו בפירושנו למשנת מעשר שני לעיל, הגישה שהקודש נקבע "כנגד" מיקומו מופיעה גם במקורות התנאיים, וקרובה יותר לדעת בית שמאי.

אם כן משנתנו כבית הלל לפי אחת המסורות, ויש ויכוח הלכתי מה ההלכה צריכה להיות, ואולי גם מה הייתה ההלכה הנוהגת בימי הבית.

אגב, "החול" הנזכר איננו חול ממש; הוא פחות מקודש אך איננו חול, שכן מדובר בשטח פנים הסורג (לכל היותר).