משנת ארץ ישראל על משנה מדות · פרק 1 · משנה 9

ומקום היה שם – קטע זה איננו במשנת תמיד. בלשכת בית המוקד, אמה על אמה וטבלה שלשייש – לוח משיש, וטבעת היתה קבועה בה – בחלק מעדי הנוסח (מל, מנ ועוד) נוסף "ושלשלת שהמפתחות היו תלויות בה", היגיע זמן הנעילה הגביה את הטבלה מן הטבעת ונטל את המפתחות – של פשפש בית המוקד, מן השלשלת ונעל הכהן מבפנים ובן לוי שישן לו מבחוץ – המשנה לעיל מ"ד ציינה שבבית המוקד שמרו לוויים, במ"א צוין שהמקום שימש נקודת משמר של הכוהנים, ועתה מצטרפים שני הפרטים כאחד. כאן אין לטעון שבן לוי ישן בחוץ כי אסור לו להיכנס לעזרה, שכן שער המוקד מצוי בשולי עזרת ישראל, אלא שאין לישון בתוך ההיכל. כפי שאמרנו בפ"א מ"א, הלוויים ששמרו היו יחידת שמירה שחלק מחבריה היו רשאים לישון (בתורנות?).

גמר מלנעול החזיר את המפתחות לשלשלת [ו]את הטבלה למקומה ונתן כסותו עליה וישן לו – כמסופר בתמיד פ"א מ"א, ומפורש שם.

כעין משנתנו שנויות שתי משניות נוספות: "ומקום היה שם אמה על אמה וטבלא של שיש וטבעת היתה קבוע בה וכשהוא מגביהה נוטל עפר מתחתיה" (סוטה פ"ב מ"ב), וכן: "ומקום היה שם אמה על אמה וטבלה שלשייש וטבעת היתה קבועה בה שבו יורדין לשית ומנקין אותו" (להלן פ"ג מ"ג). סגנון זה הוא סגנונה המיוחד של משנת מידות, שהוא סגנון סיפורי ולא סגנון הלכתי. גם במסכת סוטה (פרקים א-ג) משוקע רובד סיפורי השייך לקובץ זיכרונות המקדש³⁹אנו מהלכים בדרך שעיצבנו במבוא שגם קטעים ממסכת סוטה שייכים למשנת המקדש, וממילא אינם דמיון של בית המדרש כפי שהציע רוזן-צבי, טקס. .

המשנה מתארת את היום-יום (או הלילה-לילה) במקדש. אין בכך כדי לסתור תיאורים של יוספוס שלפיהם בערב פסח נפתח המקדש כבר בחצות הלילה⁴⁰קד', יח 29. .

אירע קרי באחד מהן יוצא והולך לו במסיבה – מעבר; לעניין זה מדובר במחילה תת קרקעית, ההולכת תחת הבירה [ו]הנירות דולקין מכן ומכן עד שהוא מגיע לבית הטבילה – המשך הנוהג נקטע והוא מצוי במשנת תמיד פ"א מ"א.

רבי אליעזר בן יעקב אומר במסיבה ההולכת תחת החייל יוצא והולך לו בטדי – משפט זה איננו במסכת תמיד, אך הבאנו אותו בפירוש שם ודנו במשמעותו ההלכתית. העורך של מסכת מידות אינו רבי אליעזר בן יעקב, שכן הוא היה שונה את דבריו בסתם. אדרבה, העורך "קטע" את משנת תמיד המספרת על בית הכבוד ועל כך שהכוהן הטמא (שבעצם נטהר) נשאר בשטח בית המוקד, והביא תמורתם את דברי רבי אליעזר בן יעקב. כלומר העורך שלנו השתמש בשני מקורות, האחד כמו זה של משנת תמיד והאחר קובץ זיכרונות של רבי אליעזר בן יעקב. אנו מציעים שהקובץ שבו שכנו שני החלקים זה ליד זה הוא קובץ של זיכרונות המקדש.