ישנה
ר"ל צריך לטבול שנית על דעת להזות ממנו על טמא. דאף שהזה על דבר שמקט"ו. אפ"ה כיון שבשעה שטבל התכוון להזות על דבר שאמקט"ו. הו"ל טבילה ראשונה כאילו לא טבל כלל. והרי וטבל כתיב. לפיכך לא יזה ממים הנשארים בהאזוב [כך פירשתי ע"ד הרמב"ם כאן. וגם בחיבורו פ"י ה"ח]. ולהראב"ד [שם] וגם לרב"א. דרך אחרת בזה. שפירשו משנתנו ע"פ התוספתא. דה"ק תנא. דבבבא קמייתא אשמעינן. דאף שהתכוון להזות על דבר שמקט"ו. אפ"ה כיון שבאמת הזה על דבר שאמק"ט. להכי אף שיש בהאזוב לא ישנה. ר"ל אינו רשאי להזות ממים הנשארים בהאזוב. ובבא בתרייתא ה"ק. דאף שהתכוון להזות על דבר שאמקט"ו. אפ"ה כיון שבאמת הזה על דבר שמקט"ו. לפיכך הו"ל כאילו טבל לשם דבר המקט"ו. וישנה. ר"ל רשאי להזות בהמים שבהאזוב על הטמא. וא"צ לשוב ולהטביל האזוב לשם כך. מיהו בין למר ובין למר א"צ להטביל ע"ד להזות על גוף זה. דבטבל האזוב כדי להזות על טמא זה רשאי ג"כ להזות על טמא שלא התכוון בטבילתו. ורק בההזאה צריך כוונה לגוף זה:
ר"ל צריך לטבול שנית על דעת להזות ממנו על טמא. דאף שהזה על דבר שמקט"ו. אפ"ה כיון שבשעה שטבל התכוון להזות על דבר שאמקט"ו. הו"ל טבילה ראשונה כאילו לא טבל כלל. והרי וטבל כתיב. לפיכך לא יזה ממים הנשארים בהאזוב [כך פירשתי ע"ד הרמב"ם כאן. וגם בחיבורו פ"י ה"ח]. ולהראב"ד [שם] וגם לרב"א. דרך אחרת בזה. שפירשו משנתנו ע"פ התוספתא. דה"ק תנא. דבבבא קמייתא אשמעינן. דאף שהתכוון להזות על דבר שמקט"ו. אפ"ה כיון שבאמת הזה על דבר שאמק"ט. להכי אף שיש בהאזוב לא ישנה. ר"ל אינו רשאי להזות ממים הנשארים בהאזוב. ובבא בתרייתא ה"ק. דאף שהתכוון להזות על דבר שאמקט"ו. אפ"ה כיון שבאמת הזה על דבר שמקט"ו. לפיכך הו"ל כאילו טבל לשם דבר המקט"ו. וישנה. ר"ל רשאי להזות בהמים שבהאזוב על הטמא. וא"צ לשוב ולהטביל האזוב לשם כך. מיהו בין למר ובין למר א"צ להטביל ע"ד להזות על גוף זה. דבטבל האזוב כדי להזות על טמא זה רשאי ג"כ להזות על טמא שלא התכוון בטבילתו. ורק בההזאה צריך כוונה לגוף זה: