עיקר תוספות יום טוב על משנה זבחים · פרק 11 · משנה 7

מריקה כו'. ואין הפרש בזה בין כלי חרס לזולתם. ואין כלי חרס טעונים שבירה אלא בחטאת בלבד. הר"מ. ועיין מה שכתבתי לעיל אות ז' לדעת רש"י והר"ב. ואפשר לישב לדבריהם דמדסיים במתניתין דלעיל במריקה ושטיפה נקט נמי בה אבל ה"ה לשבירה:

מים ויין שני חלקי מים ואחד יין. רש"י:

דאמר קרא ואם בכלי נחושת בושלה. ואפילו במקצת כלי. גמרא:

גמרא. וצ"ל דבמריקה ושטיפה גזירת הכתוב הוא ולא משום דמפעפע בכולהו, דא"כ לר"ש היה צריך בהגעלה נמי להגעיל כולו. ואפשר נמי לומר דהכא כשמקצת הכלי על האש שמבשל בו חם ושאר הכלי צונן, אבל כשכל הכלי חם פשיטא דמפעפע בכולו וצריך הגעלה לכולו:

דאי למעוטי קדשים קלים, מקדשי קדשים דכתיב בהדיא אמעיטי, אותה למ"ל, אלא על כרחך דלא תמעוט אלא תרומה בלבד, דאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות. תוספ'. ור"ש אותה פרט לפסולה שאין דמה טעון כבוס, וכמו שכתוב לעיל משנה ב'. גמרא. ואם כן מתניתין ב' כר' שמעון. ועתוי"ט:

ואם כא לבשל חטאת זהיר לבשל אחריו שלמים בו ביום ופולט את החטאת ובולע את השלמים רש"י. ועתוי"ט:

לפי זה לא גרסינן תיבת עד וכן רש"י השמיט תיבת עד. וכתבו התוס' דהכי שפיר טפי דלא לגרום עד, דלא חייב הכתוב אלא עד אחר שנעשה נותר, דאם לא כן אלא אף קודם לכן, אם כן לרבי טרפון מאי מהני גיעול דלחברו כיון שכבר הוזקק למריקה ושטיפה. ולפי זה מה שסיים הר"ב ועביד ליה כו' בו ביום מיד, שלא בדקדוק הוא, והוה ליה למימר כמ"ש התוספ'. והאי זמן אכילה היא האכילה הקצובה בתורה. ועתוי"ט:

הכום. מבפנים ככוס של ברכה. כדאמרינן בברכות דף נ"א שטעון הדחה בפנים ושטיפה בחוץ. רש"י. ולפ"ז גרס מריקה ושטיפה בצונן ודשני קרא כו', משום דחד בפנים וחד בחוץ. ונוסחא אחרינא דגרס מריקה בחמין ושטיפה בצונן, היא גירסת הר"מ. ומפרש וזה לשונו, הכבום המופלג עד שמסיר מה שנדבק בכלי יקרא מריקה, ותוספת הנקיות יקרא שטיפה, והוא שיתן מים לתוך הכלי ואינו ממרק בידו הכלי אלא משפשף, ואמרו מריקה בחמין ושטיפה בצונן. ומה שאמרו במריקת הכוס כו' ר"ל שאינו חייב להפליג עד שיסיר כל הרושם. ועתוי"ט:

מגעילן. שיסיר השמנונית שנבלעה בשפוד שהנפש מואסת אותה. מגזרת געלה נפשי. ומענין הזה שנשתמשו בכל דבריהם גיעול, גיעולי נכרים, ומגעילין, וזולתן, ר"ל להסיר ההגעלה. הר"מ: