עיקר תוספות יום טוב על משנה זבחים · פרק 12 · משנה 1

המחטא יאכל ושאינו מחטא לא יאכל א"א לומר, שהרי כל המשמורה כולה דאין מחטאין ואוכלין, כדאיתא בגמרא. ומ"ש הר"ב בשעת הקרבה, ללא צורך כתב כן, דבסיפא מתניא בהדיא. ועוד, דהו"ל לפרש כן בתחלה:

כדילפינן בחולין דף כ"ד ומנחות דף ע"ג. רש"י:

לערב. משום טבול יום קתני לה. דאי מחוסר כיפורים לא בעי אלא טבילה, כדמוכח פ"ג דחגיגה מ"ג:

והר"מ מסיים, וכן מחוסר כיפורים. וקשה מפ"ג דחגיגה מ"ג. ע"ש. ובנוסחת א"י מצאתי מוגה בלשון הר"מ שבמקום שכתב ליגע צריך להיות לאכול. ומה שכתב על מנת שלא יסיח כו' עד ומחוסר כיפורים נמחק וגרס הכי, ומותר לו ליגע אפילו קודם טבילה כו'. ועתוי"ט:

ואינו חולק. גמרא, מפלג הוא דלא פליג וכי מזמנים ליה אכיל, ורמינהו, אונן טובל ואוכל את פסחו לערב אבל לא בקדשים. אמר ר' ירמיה לא קשיא כאן בפסח, איידי דאכיל פסח אכיל נמי קדשים. והתם כו' וה"ק אבל לא בקדשים של כל ימות השנה כו'. גמרא:

בין כו'. בגמרא יליף להו מקראי. ועתוי"ט:

לא כו'. בתורת כהנים, בעל מום עובר מנין, ת"ל כל אשר בו מום לא יקריב:

בבשר כו'. שנאמר עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה. כך מצאתי:

וכ"כ הר"מ. ולפ"ז יש לפרש דרבותא דאפילו קמ"ל, וכ"ש איפכא כי טהור בזריקה וטמא בהקטר, דטומאתו קרובה לשעת חלוק ואכילה. אבל בגמרא דייקינן דהא טהור בשעת זריקה וטמא בשעת הקטר חולק, מתניתין דלא כאבא שאול דאמר עד שיהא כו', ולפ"ז רבותא דאפילו, לא קאי אלא משום דטהור בשעת הקטר. ונראה דפירשו כאבא שאול משום דאבעיא דר"א נטמא בינתיים [שכתב הר"ב] קאי אליביה. ועתוי"ט: