מלאכת שלמה על משנה כתובות · פרק 2 · משנה 5

האשה שאמרה אשת איש הייתי. וכו' פ' כל פסולי המוקדשי' דף ל"ו: וביד רפי"ב דהלכ' גירושין:

וגרושה אני. הכא במתני' לא שייך למיתני ופנויה אני כדתני בברייתא בגמ' דהתם ה"פ אשת איש אני וחזרה ואמרה פנויה אני כלומר ומעולם לא הייתי אשת איש ואעפ"כ נאמנת משו' שנתנה אמתלא לדבריה כדמפ' בגמ' אבל הכא ה"ק אמת שהייתי א"א אבל כבר נתגרשתי ונאמנת להנשא לישראל מטעם הפה שאסר הוא הפה שהתיר ולפלוגתא דאיכא בין הפוסקים אי האי נאמנת דמתני' דוקא בתוך כדי דבור או אפי' לאחר כדי דבור דלמאן דס"ל אפי' לאחר כדי דבור אם אחר שאמרה א"א הייתי חזרה ואמרה פנויה אני נאמנת ג"כ בלא אמתלא דאשת איש הייתי משמע דעכשיו פנויה היא:

ואם יש עדים שהיא אשת איש. תוס' ס"פ בתרא דגיטין:

אמרה נשבתי וכו'. ביד פי"ח דהלכות איסורי ביאה סי' כ"א כ"ב כ"ג: ובטור א"ה סי' ז' וסי' קנ"ב:

אם יש עדים שנשבית. דוקא שני עדים אבל אם עד א מעיד שהיא שבויה היא נאמנת ואפי' אם שני עדים מעידי' שנשבית אם עד אחד מעיד שהיא טהורה נאמן ולא זו בלבד אלא אפי' שני עדי' מעידין שנשבית ועד אחד מעיד שנטמאה ועד אחד מעיד שהיא טהורה מותרת אפי' לכהן אפי' זה שמעיד בה הוא עבד או שפחה וכמו שנכתוב בסמוך:

ואם משנשאת באו עדים ה"ז לא תצא בגמ' איכא מאן דמתני לה אסיפא דוקא אבל ברישא גבי א"א הייתי וגרושה אני תצא דס"ל דאשה מעיזה פניה שלא בפני בעלה לומר גרשני ואיכא מאן דמתני לה ארישא דס"ל דאין אשה מעיזה פניה לומר גרשני בעלי אפי' שלא בפניו וכ"ש אסיפא דאם משנשאת באו עדים ה"ז לא תצא דבשבויה הקלו דחששא בעלמא היא שמא נבעלה לגוי ונפסלה לכהונה: ועיין בקולון שרש ע"ב דף ע"ב: