מלאכת שלמה על משנה כתובות · פרק 4 · משנה 10

לא כתב לה בנין דכרין האי לא כתב קאי נמי אבנן נוקבן ואתהא יתבא בביתי: ואיתא בפ' יש נוחלין (בבא בתרא דף קל"א) וביד רפי"ט דהלכות אישות:

אינון ירתון פומבדיתאי גרסי ירתון וירושה לא טרפה לקוחות אבל בני מאתא מחסיא אמרי טרפא ממשעבדי דיסבון תנן לשון בעל חוב הכי איתא לקמן ר"פ אע"פ: וכפומבדיתאי קיימא לן: והתם נמי בפ' יש נוחלין א"ל ר' נתן לרבי שניתם משנתכם כר' יוחנן בן ברוקא דס"ל דאב יכול להוריש לבן בין הבנים כדתנן רבי יוחנן בן ברוקא אומר אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין ומש"ה אתם שונים הכא ירתון אלמא דטעמא הוי משום דאב יכול להוריש לבן בין הבנים והיה יכול לשנות במשנתכם יסבון כדברי הכל ולא אליבא דיחידאה וא"ל רבי יסבון תנן ודברי הכל היא ואמר רבי ילדות היתה בי והעזתי פני בנתן הבבלי ודחיתיו בדבר שאינו דודאי ירתון תנן דהא קיימא לן דכתובת בנין דכרין לא טרפא ממשעבדי פי' ממה שמכר אביהן ואם יסבון תנן דמשמע לשון מתנה הוה משמע מעכשיו והוו מצי למטרף ממשעבדי אלא מש"ה אמרי' לשון ירתון דלשון ירושה אינו אלא לאחר מיתה וכשם שאין יורש זוכה אלא במה שלא שִֹׁעְבֵּד אביו כך כתובת בנין דכרין אינה אלא במה שלא שיעבד אביו ומש"ה לא טרפא ממשעבדי דלא חלה עד לאחר מיתה ועל כרחך ירתון תנן ויפה הקשה לו ר' נתן. ור' נתן דהקשה לרבי איכא למימר דאיהו הוה תני יסבין וס"ל דטריף ממשעבדי ורבי שסתם כריב"ב משום דס"ל דהלכתא כותיה והכי פסקי' התם הלכתא כותיה דריבה לאחד ומיעט לאחר אפי' בלשון ירושה דבריו קיימין כי הכא שיורשין כתובת אמן והמותר של שתי כתובות חולקי' בשוה: ובטור א"ה סי' קי"א: ושם בסוף הסימן כתוב בבית יוסף דהריב"ש והר"ש ב"ר צמח ס"ל דאין כתובת בנין דכרין נוהגת עד שיהו בנים לזו ולזו דדוקא תנן יתר על חולקהון דעם אחוהון ונ"מ לענין מתנת ש"מ דאי הוה אית להו אינהו קדמו ע"ש עוד והביא ה"ר שמעון ב"ר צמח כמה ראיות להוכיח דדוקא תנן: