מחט שהיא נתונה על החרס והחרס אינו טמא כו' תי"ט. תמהתי איך יהא זה. ב) והלא המחט אב הטומאה. אלא שיכול להעמידה בפשוטי כ"ח. וא"כ קשה. מאי איריא כ"ח. אבל בחנם הוצרך לומר כן. שהרי אפילו בחרס שמא היה יכול להעמידה. דכ"ח אינו מקבל הזאה. דלא בר חיטוי הוא. ואין לו טהרה אלא שבירה. דמשו"ה נמי אינו נעשה אב הטומאה לעולם. ולכן יכול להזות על המחט בעודו מונח על החרס הטמא. והמחט נטהר. לפי שאין כלי מקבל טומאה אלא מאב הטומאה. והשתא קמ"ל בחרס כל דהו. בין טמא בין טהור. אע"ג דלאו בר הזאה הוא. ועדיין לא נעשית מצותן. אפ"ה פסולה ההזאה. בספק מיצה מן החרס.
קריאה במקור
לחם שמים על משנה פרה · פרק 12 · משנה 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Jerusalem, 1978
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012730190205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 5e379c968254bceea4f5ac9ddd4a7fcfcad0d7f4436d3d31f6a1426fcef2505d