לחם שמים על משנה פרה · פרק 3 · משנה 9

בחבל של מגג שאינו מקבל טומאה כו'. הואיל ואינו ארוג. תי"ט. אבל הארוג טמא. עבספכ"ד דכלים. וגמרא ספ"ב דסוכה.

ראשה בדרום ופניה למערב היו עוקמים ראשה ומחזירין פניה למערב. קשיא לתי"ט. מ"ט לא יהא ראשה למערב. ונדחק לומר הואיל. לא לעזר ולא להועיל. ואכתי תקשי התם בפרו דכ"ג נמי תינח פניו למערב. לצד שכינה. אלא ראשו בדרום מאי טעמא. ואמאי לא בצפון. אלא ע"כ דבר סתר יש בו. שכך היה צריך להיות דווקא. ראש לדרום. ואחור לצפון. כאן ושם. לטעם נכון. כדי שיפנה הפר וכן הפרה. עורף לשמאל. פני שור. ויפנה דרך ימין. להיות נכלל בימין. כי ימין ה' רוממה.

וקבל בשמאלו נראה לי פשוט שקבל בכלי. כמו בכל מקום קבלת דם להזיה דקרבנות שבפנים דלא סגי בלא כלי. אלא שהזיה היא באצבעו של כהן בכ"מ. חוץ מקבלת דם האשם דמצורע (עמ"ש שם) שוב מצאתי סיוע מפורש לדברי. בגמרא דזבחים (הביאה התי"ט) דאא"ב בין הזאה להזאה בשפת מזרק מקנח. הא בהדיא דמקבלו במזרק. כמו כל קבלת דם זבחים שבבית. מ"מ היה נ"ל. אע"ג דלא סגי בלא כלי. מ"מ אכלי שרת ליכא קפידא. אלא במזרק דכלי אבן. כדתנן שכל מעשיה בכלי אבנים. אלא דלכאורה לשון גמרא הנ"ל מזרק וכפורי זהב כמשמעם. מ"מ אינו מוכרח. ולא דווקא קאמר. אלא דוגמא בעלמא נקט.

אכן אחר כתבי זה כראותי בתי"ט בשם הר"מ. דפסול כלי לקבלת דם פרה. אלא מצריך כפו של כהן. כמו באשם מצורע. כן תמהתי. מנין לו זה. ואף שראיתי שם בחבור דמברייתא נפקא ליה. מדמה באצבעו. מצותה מצות יד. ולא בכלי.

לא מוכח מידי. דילמא לא קאי אלא אהזאה דאצבע (דלא תימא דאין אצבעו מעכב. דאי נמי זריק ליה בכלי. כשר. קמ"ל דפסל) קבלה מהיכא שמעינן. ועל כרחנו כך חובתנו לחלק בכך. כדי שלא לחלוק עלינו את השוים. דנצטרך לומר סתמא דתלמודא ופשיטותיה. פליג אסתמא דתוספתא וספרי. ועל החלוקים אנו מצטערים.

וגדלה תמיהתי. כאשר עוד ראיתי בהשגות הר"א. דמעיקרא מודה ליה לר"מ בהא ומסייע ליה מגמרא הנ"ל נמי. והדר קסתר ליה מהתם. דלדבריו מזרק מאי בעי התם.

רי"א בימינו היה מקבל ונותן הסכין לזה שעמו. ומיירי שטהר עצמו כמותו. דאל"כ. הרי נטמא בסמיכה. שא"א שלא יהא נסט. תי"ט.

ואני אומר. אין כאן הסט. אלא מגע ע"י ד"א.