לא יצק
או או קתני כולה מתניתין. וכך הוא סדר הבאת המנחה. מביא עשרון סולת ולוג שמן. ונותן תחלה מעט משמן בכלי חול והסולת עליו. ואח"כ חוזר ויוצק מעט מהלוג שמן על הסולת ובולל הכל יחד [ולתוספות חולין (דל"ו ד"ה צריך. וזבחים דפ"ח ד"ה מדות). צריך שיהיה הבלילה בכלי שרת]. ואחר שבלל נותנה בכלי שרת. ויוצק עליה השמן הנשאר עוד מהלוג. ונותן עליה קומץ לבונה. ומביא להכהן. והכהן מביאה לזוית דרומית מערבית של מזבח. ומגיש הכלי שבה המנחה לחודו של אותו זוית. ואח"כ מלקט כל גרגרי הלבונה שבמנחה לצד אחד. כדי שלא יתערב גרגיר ממנה בהמנחה. ואח"כ קומץ. ונותן הקומץ לכלי שרת אחר. ומלקט כל הלבונה מהשיריים ונותנו על הקומץ. ומעלהו למזבח ומולחו ומקטירו והשירים נאכלין. זהו במנחת סולת. אבל במנחת מחבת או מרחשת אחר שבלל כנ"ל לשה בפושרין ואופה במחבת או במרחשת כפי שנדר. (עם מעט מהשמן הנותר מהלוג). ולאחר שנאפו פותתן לפתיתין כזיתים. ויוצק על הפתיתין שמן הנשאר מהלוג. ונותן אח"כ כל הפתיתין לכלי שרת והקומץ לבונה עליה. ומביא הכל אל הכהן. והכהן עושה בה כבמנחת סולת כנ"ל. והשיריים נאכלין. וכ"כ במנחת מאפה תנור. אם נדר חלות. אז מביא עשרון סולת ולוג שמן כנ"ל. אבל אין בהן מתן שמן בכלי תחלה. אלא בולל הסולת מיד עם כל הלוג שמן. ולש בפושרין ואופה בתנור במקדש. ופותת כנ"ל. ונותן אח"כ הפתיתין לכלי שרת. [ונותן לבונתה] ומגיש וקומץ כנ"ל. ואם רקיקין נדר. אז לש מיד הסולת בפושרין לבד ועושה הרקיקין ואופה אותן. ולאחר האפייה לוקח לוג שמן ומושח הרקיקין. לרמב"ם [פי"ב מקרבנות ה"ה] מושחן עד שיבלע בהן כל הלוג שמן. ולרכ"מ [שם] מושחן בהשמן רק כמין כי יוונית. ומחלק שאר השמן לכהנים. ואח"כ פותת הרקיקין [ונותן לכלי שרת ולבונתה עליה] ומגיש וקומץ כלעיל. וכל מנחה שצריכה פתיתה. עושה מכל עשרון י' חלות. ובכל א' מחמשה מיני מנחה הנ"ל. מקטיר עם הקומץ גם קומץ לבונה כלעיל [רמב"ם פי"ג מקרבנות. ורמל"מ שם ה"ה]. ולא יצק דקאמר כאן. ר"ל לא יצק כהן אלא ישראל. דבין היציקה שנותן שמן תחלה בכלי. או היציקה שאח"כ על הסולת או הפתיתין. הכל כשר בישראל אפילו לכתחילה. אבל אם לא יצק כלל. פסול. דיציקת שמן במנחה מעכב:
או או קתני כולה מתניתין. וכך הוא סדר הבאת המנחה. מביא עשרון סולת ולוג שמן. ונותן תחלה מעט משמן בכלי חול והסולת עליו. ואח"כ חוזר ויוצק מעט מהלוג שמן על הסולת ובולל הכל יחד [ולתוספות חולין (דל"ו ד"ה צריך. וזבחים דפ"ח ד"ה מדות). צריך שיהיה הבלילה בכלי שרת]. ואחר שבלל נותנה בכלי שרת. ויוצק עליה השמן הנשאר עוד מהלוג. ונותן עליה קומץ לבונה. ומביא להכהן. והכהן מביאה לזוית דרומית מערבית של מזבח. ומגיש הכלי שבה המנחה לחודו של אותו זוית. ואח"כ מלקט כל גרגרי הלבונה שבמנחה לצד אחד. כדי שלא יתערב גרגיר ממנה בהמנחה. ואח"כ קומץ. ונותן הקומץ לכלי שרת אחר. ומלקט כל הלבונה מהשיריים ונותנו על הקומץ. ומעלהו למזבח ומולחו ומקטירו והשירים נאכלין. זהו במנחת סולת. אבל במנחת מחבת או מרחשת אחר שבלל כנ"ל לשה בפושרין ואופה במחבת או במרחשת כפי שנדר. (עם מעט מהשמן הנותר מהלוג). ולאחר שנאפו פותתן לפתיתין כזיתים. ויוצק על הפתיתין שמן הנשאר מהלוג. ונותן אח"כ כל הפתיתין לכלי שרת והקומץ לבונה עליה. ומביא הכל אל הכהן. והכהן עושה בה כבמנחת סולת כנ"ל. והשיריים נאכלין. וכ"כ במנחת מאפה תנור. אם נדר חלות. אז מביא עשרון סולת ולוג שמן כנ"ל. אבל אין בהן מתן שמן בכלי תחלה. אלא בולל הסולת מיד עם כל הלוג שמן. ולש בפושרין ואופה בתנור במקדש. ופותת כנ"ל. ונותן אח"כ הפתיתין לכלי שרת. [ונותן לבונתה] ומגיש וקומץ כנ"ל. ואם רקיקין נדר. אז לש מיד הסולת בפושרין לבד ועושה הרקיקין ואופה אותן. ולאחר האפייה לוקח לוג שמן ומושח הרקיקין. לרמב"ם [פי"ב מקרבנות ה"ה] מושחן עד שיבלע בהן כל הלוג שמן. ולרכ"מ [שם] מושחן בהשמן רק כמין כי יוונית. ומחלק שאר השמן לכהנים. ואח"כ פותת הרקיקין [ונותן לכלי שרת ולבונתה עליה] ומגיש וקומץ כלעיל. וכל מנחה שצריכה פתיתה. עושה מכל עשרון י' חלות. ובכל א' מחמשה מיני מנחה הנ"ל. מקטיר עם הקומץ גם קומץ לבונה כלעיל [רמב"ם פי"ג מקרבנות. ורמל"מ שם ה"ה]. ולא יצק דקאמר כאן. ר"ל לא יצק כהן אלא ישראל. דבין היציקה שנותן שמן תחלה בכלי. או היציקה שאח"כ על הסולת או הפתיתין. הכל כשר בישראל אפילו לכתחילה. אבל אם לא יצק כלל. פסול. דיציקת שמן במנחה מעכב: