משנת ארץ ישראל על משנה סוכה · פרק 3 · משנה 4

מעתה המשנה עוברת לדון במכלול האגוד. השאלה שמשנתנו דנה בה היא מספר היחידות של כל אחד מארבעת המינים.

רבי ישמעאל אומר שלושה הדסים ושתי ערבות לולב אחד ואתרוג אחד – רבי ישמעאל אינו מנמק את דבריו. הנימוק המובא במקורות⁹⁵ספרא, אמור פרק טז ה"ז, קד ע"א; בבלי, לד ע"ב; ירו', נג ע"ג. מבוסס על המדרש הדורש ערבי נחל – לפחות שתיים, וענף עץ עבות – שלושה, יחידה אחת כנגד כל מילה. לפי אותו היגיון ניתן היה לפרש שכפות תמרים שתיים, ברם כבר ראינו כי חכמים דרשו "כַּפֹּת" לא כריבוי של כף אלא כאילו היה כתוב "כָּפַת" – אגד או "כַּפַּת-" – כפה ביחסת השייכות (כפה של)⁹⁶לעיל מ"א. .

אפילו שנים – שני הדסים, קטומים ואחד שאינו קטום – כפי שראינו הדס קטום פסול⁹⁷לעיל מ"ב. . נראה שרבי ישמעאל מודה שיוצאים ידי חובה בהדס אחד ובערבה אחת. הוא דורש שבאגד יהיו יותר צמחים, אך האגד כשר גם אם יתר הצמחים אינם מהודרים ופסולים.

רבי טרפון אומר אפילו שלושתן קטומים – נראה שרבי טרפון סבור שהדס קטום כשר, ויש מהראשונים הסבורים שאין זו אותה קטימה. ברישא דובר בקטום ממש, וכאן בקטום באופן חלקי, והסבר זה קשה⁹⁸כך המאירי. .

בתקופת הגאונים פירשו שרבי ישמעאל נקט רק את הגבול התחתון אך מותר להוסיף, "ועכשיו הרי אנו עושין עד ק"⁹⁹אוצר הגאונים, עמ' 43. . הנוהג המקובל היה להוסיף בסביבות שבעים הדסים (או הדסים ולולבים): שישים ושמונה כמניין "לולב", שישים ותשעה כמניין "הדס" או שבעים כנגד שבעים פרי החג¹⁰⁰שם שם. . להפלגות אלו אין ביטוי בממצא הארכאולוגי מימי המשנה והתלמוד (להלן).

רבי עקיבא אומר כשם שלולב אחד ואתרוג אחד כך הדס אחד וערבה אחת – יש להביא אחד מכל מין, כפשוטו של מקרא. ברוב ציורי הפסיפסים שבידינו (איור 20, ולהלן איור 22) מצוירים לולב אחד וכמה הדסים וערבות. נראה שזה היה הנוהג הרווח, אם כי קשה לספור כמה צמחים בדיוק היו באגד. במטבע של בר כוכבא מצוירים כנראה רק הדס אחד וערבה אחת, כדעת רבי עקיבא¹⁰¹אופנהיימר, בר כוכבא. . ניתן לשער שהמטבע מייצג את ההלכה שרווחה ביהודה שבה פעל רבי עקיבא (איור 21 מטבע של בר כוכבא ועליו ארבעת המינים).