משנת ארץ ישראל על משנה סוכה · פרק 1 · משנה 10

בית שניפחת – חלק מגג הבית נהרס, כך שניתן להתקין בו סכך והמבנה ייחשב לסוכה כשרה, גם בהתאם להגבלות שבמשנה ז, וסיכך על גביו – בסכך כשר, אם יש בין הכותל לסיכוך ארבע אמות פסולה – לפי הכלל ששנינו במשנה הקודמת מותר שיהיה פער של שלושה טפחים בין הדפנות לסכך, אך אם הפער אינו חלל אלא סכך פסול – מותר שהפער בין הסכך לדפנות יהיה ארבע אמות. הווה אומר, חלק הגג נותר אך במרכז הגג נוצר חור. את החור מכסים בסכך כשר, ואם רוחב הגג המבדיל בין הסכך לסוכה פחות מארבע אמות הסוכה כשרה. הבבלי מסביר שבמקרה זה הגג המקורי, הפסול כסכך, נתפס כאילו היה המשך הדפנות והדופן היא דופן עקומה. הסבר זה מופיע בתלמוד הבבלי ובפי כמה מאמוראי ארץ ישראל בירושלמי (בבלי, יז ע"א; ירו', נב ע"ג). ברם, רבי יונה טוען שאין צורך בנימוק ודי לנו בקביעה שסכך שמידתו פחותה מארבע אמות פסול, אך הוא עשוי להיחשב כחיבור להשלמת הסכך הכשר. עם זאת, הירושלמי מדגיש שאין לישון או לאכול מתחת לסכך הפסול, כפי ששנינו במשנה ו.

וכן בחצר שהיא מוקפת אכסדרא – האכסדרה היא מונח יווני לטור עמודים המקיף את החצר או את הרחבה. בין טור העמודים ודופן החצר היה לעתים קירוי אבן, בעזרת משקופים גדולים. החצר עצמה, המוקפת עמודים, הייתה קטורה (ללא גג). בנייה מעין זו אופיינית לסגנון הבנייה היוני-רומי (איור 9)¹²⁶ראו עוד אוצר הגאונים, יח ע"א, עמ' 25. . אם המרחב שבין קיר החצר והעמודים מקורה ומתקינים סכך בשטח הפתוח (בין העמודים), הרי שחצר זו דינה כמו במשנה הקודמת. אם המרחב בין העמודים לקיר החצר אינו מקורה, הרי שפער של שלושה טפחים פוסל את הסוכה. אך אם הוא מקורה, ושטח הקירוי פחות מארבע אמות – הסוכה כשרה.

סוכה גדולה שהיקיפוה בדבר שאין מסככים בו – כאן התהליך היה הפוך: לאחר שנבנתה הסוכה נבנתה לה מסגרת חיצונית של דפנות וגג (שאינו סכך כשר), אם יש תחתיו – מתחת לגג של התוספת, ארבע אמות פסולה – כפי ששנינו בראש המשנה.