משנת ארץ ישראל על משנה סוכה · פרק 5 · משנה 6

המשנה דנה בסך קרבנות החג ובחלוקתם. הקשר למשנה הקודמת הוא צורני, שכן המשנה ערוכה באותה צורה מספרית. העיקרון הוא שביום טוב הראשון מביאים שלושה עשר פרים ולאחר מכן מספר הפרים יורד (שנים עשר ביום השני, אחד עשר ביום השלישי וכו'). כידוע חולקה עבודת המקדש בין עשרים וארבע משמרות כהונה, ובכל שבוע עבדה משמרת אחת. אבל ברגלים נקבע עיקרון שני ולפיו כל המשמרות שוות בקרבנות החג. המשמרת שהחג נפל בחלקה הקריבה את קרבנות היום יום, אך כל כוהן שהגיע למקדש בחג היה יכול להיות שותף בקרבנות המיוחדים של החג. איננו יודעים מה טעמו של ההסדר, אך ברור שהוא היווה מקור משיכה לכוהנים מכל המשמרות לעלות לרגל לחגים. כמו כן איננו יודעים כיצד חולקה העבודה, האם היה פיס מיוחד במקביל לפיס שבכל יום, או שהייתה חלוקה אחרת. מהמשך דברי המשנה הבאה עולה שהעבודה חולקה לפי משמרות. לא נאמר מה קורה אם למשמרת פלונית אין במקרה ייצוג בין עולי הרגל. האם מקרה מעין זה לא אירע, או שמא החלוקה היא ספרותית ואידאית במקצת, כלומר, כיצד מן הראוי לחלק את הקרבנות ולא כיצד חולקו בעבר.

יום טוב הראשון שלחג היו שם שלושה עשר פרים ואלים שנים ושעיר אחד – סך הכול שישה עשר קרבנות, אחד נטלה כל משמרת, נשתיירו שם ארבעה עשר כבשים לשמונה משמרות – אלו הם קרבנות החג כולם. לשם השוויון נחשב פר אחד כשני כבשים, ואיל ושעיר נחשבים כמו פר. החלוקה אינה שוויונית באופן מלא, שכן שעיר (עז) שווה ככבש ולא כפר.

ביום הראשון – מספר הפרים קטן באחד, ועל כן רק חמש עשרה משמרות מקריבות את הפרים, האילים והשעיר.

ששה כהנים מקריבים שנים שנים – שישה כוהנים משישה משמרות מקריבים כל אחד שני כבשים, והשאר – ועוד שני כוהנים משתי משמרות מקריבים אחד אחד – כל אחד כבש אחד, ובסך הכול ארבעה עשר כבשים.

בשיני – מספר הפרים שוב קטן באחד, ורק ארבע עשרה משמרות מקריבות את הפרים, האילים והשעיר, ואז חמשה מקריבין שנים שנים – כל אחד שני כבשים, בסך הכול עשרה כבשים, והשאר – עוד שלוש משמרות מקריבות אחד אחד – כל אחת כבש אחד, וכן הלאה לפי החשבון, כמו בטבלה שלהלן.

בשלישי ארבעה מקריבים שנים שנים והשאר אחד אחד ברביעי שלושה מקריבים שנים שנים והשאר אחד אחד בחמישי [שנים] שנים מקריבים שנים שנים והשאר אחד אחד בשישי אחד מקריב שנים שנים והשאר אחד ואחד בשביעי כולם שווים – עשרה מקריבים את הפרים, האילים והכבשים, ועוד ארבע עשרה משמרות מקריבות כל אחת כבש אחד.

בשמיני חזרו לפייס כרגלים – ביום השמיני החלו את הפיס מחדש, ומי שזכה זכה¹³⁵הפיס היה צורת החלוקה המקובלת של עבודות המקדש, ראו פירושנו ליומא פ"ב מ"ב-מ"ג. .

אמרו מי שהיה מקריב פרים היום לא היה מקריב למחר – הייתה תחלופה בין המשמרות כדי שהחלוקה תהיה שוויונית ככל האפשר, אלא חוזרים חלילה – עושים סבב שיאפשר תחלופה.

חלוקת ההקרבה בחול המועד

(המספרים מייצגים את מספר המשמרות המקריבות אותם)