לחם שמים על משנה סנהדרין · פרק 3 · משנה 6

פלוני לשון כתוב הוא. פלוני אלמוני.

הודה לו הא דנקט הודה. נ"ל. לאו למימרא דכ"ש אם אמרו בפנינו מנה לו. דהא מאי ראיה שהלוהו. דילמא במתנה או בפרעון חובו נתנם לו. וכי קטעין היאך. דהכי הוה. ודאי מהימן. כדאיתא בח"מ (סע"ט) וכך צריך לומר מ"ש שם (ספ"א) דכל שראו ההלואה אפילו בהכמנה. מעידים עליה. כמו כן פירושו. שראו וידעו שהיא הלואה בבירור. וכמ"ש שם בס"ד. אבל מנין וקבלת מעות גרידא. פשיטא לאו מילתא הוא. אלא להכי נסיב תנא הודאה. לאורויי דאע"ג דחזו דמנה לו מאתים באנפייהו. באותו יום שטוענו ההלואה. אכתי לאו סהדותא היא. דאיכא למתלי בגווני דאמרן. ולא מיחייב ליה מידי. עד שיאמרו בפנינו הודה כשקיבל המעות. שלשם הלואה וחוב נתנם לו. וממילא שמעינן דאפילו בהודאה לחוד סגי.

איברא אפילו היכא דאיכא תרתי. ר"ל מנין והודאה. אכתי איכא לאשכוחי דמצי למפטר נפשיה. כדקטעין להוציא את שלי נתכוונתי.

אלא משום דלא מהני אלא בהכמנה. וכה"ג לא הויא מילתא פסיקתא. מהא לא מיירי.