לחם שמים על משנה סנהדרין · פרק 7 · משנה 4

הזכור נקב המשכב קרוי זכור. לא תני זכר. כדכתיב. ואת זכר לא תשכב וגו'. משום דבקרא מפרש משכבי אשה. אבל לשון חכמים לחוד. ומשום דנסיב לשון קצר. לא מיתני ליה הבא על הזכר. דאין במשמע לשון זה. משכב אשה. והוא מאמר נעדר הבנה. כי הזכר. מפני זכרותו הוא בועל ושוכב. לא נבעל ונשכב. להכי נקט לישנא דזכור דמשתמע שפיר הבא סתם ביאה על הזכור. שהוא האיש שיש לו זכרות. ומשמע משכב נקבה. על כן קראו בשמו תואר זכר. משקל פעול. כלומר שהוא כדמות זכר. אבל הוא נפעל. לא פועל כזכר. ואינו אלא עשוי זכור בתואר. לא במעשה. וק"ל.

ועל הבהמה והמביא בהמה עליו. נראה פשוט שחייב גם על הבהמה בשני משכבות. ואפילו בא על זכר של בהמה. חייב. וכן להפך. המביא בהמה עליו. חייב. בין בהמה נקבה. בין זכר. וכן באשה המביאה את הבהמה. אין חילוק לחייב על שתי משכבות. ונראה דה"ט דמאן דלא גרס מלת עליה. וק"ל.

הבא על הזכר ז"ל תי"ט. תימה למנ"מ נקט ליה הכא. וי"ל קצת משום דדמיין הנך תלת. דמקיש שוכב לנשכב. משו"ה נסיב להו בהדדי.