לחם שמים על משנה סנהדרין · פרק 1 · משנה 3

סמיכת זקנים ולא דבעי מסמך ידיה. כתב תי"ט ולא אתפרש טעמא.

ונ"ל משום דקיי"ל. שסומכין אף אם הנסמך אינו עם הסומכים. במקום אחד. וכמ"ש הר"מ בפ"ד מה"ס. ובודאי שכך מצא מפורש בירושלמי או בתוספתא. או בשאר ספרי דבי רב. וגם טעמו ונמוקו עמו. שאל"כ. יש לחוש שתבטל הסמיכה. אם לא ימצא כאן הראוי. אלא ברחוק מקום. ולא יהא אפשר לו לבוא לפני הסומכים. או שלא יכלו לשלוח סמוכים. לכל מקומות הרחוקים. נמצא בטלה סמיכה באותן מקומות. אם לא יסמכו נסמכים גם שלא בפניהם. זה ברור שההכרח הביא זה. ומרע"ה מילתא יתירתא הוא דעבד לתלמידו הנמצא עמו. ולהשרות עליו רוח הקודש. שיקבלו ממנו כל ישראל. ככתוב ונתת מהודך עליו. למען ישמעו אליו כל בני ישראל. ולכן נהג מרע"ה טובת עין. וסמך שתי ידיו עליו. אע"פ שלא נצטוה אלא באחת. ומ"ש הר"מ בפירושו. שנ"ל כשתהיה הסכמה מכה"כ. להקדים עליהם איש כו' ויהיה סמוך כו' שא"ל תאמר כו. א"א שתמצא ב"ד הגדול לעולם כו'. לא אדע מה הכריחו לכך. מדוע לא נאמר שיתקיים היעוד ואשיבה שופטיך כו'. אחר שכבר בא מלך המשיח ואליהו עמו. המה יסמכו וישיבו שופטים כבראשונה. ואחר שנסתר יסודו של הר"מ בזה. נפל הבנין. שאין לו על מה לסמוך. ומי יתן והחריש מזה. כי אז בטלה מחלוקת גדולי הדור בא"י לפני מאתים שנה. וסרה קנאת מהריב"ר ומהרלנ"ח כי עצמה מאד. ונגעה חרף עד הנפש. כנראה באגרת הסמיכה. אע"פ שקנאת סופרים תרבה חכמה. היא הרבתה גם כעס וכדי בזיון וכלמה. אלא שנתקיים בה ג"כ כי ברב חכמה רב כעס.