רבי יוסי אומר. והלכה כמותו, משום דבירושלמי (ה"א ב.) הקשו מיניה לאמוראי ומתרצו אליביה. והטעם שכתב התי"ט בשם הכ"מ דלא פליג, אינו מוכרח דהא דמוקמו התם (שם ג.) ר"י כרבי, דחייה בעלמא היא. ועוד אף כי הוא ס"ל כרבי, דלענין מעשרות כשנטוע חציו בארץ הרי הוא כאלו נטוע כלו בארץ, מהטעם דמביא שם הש"ס דמעשרות אינם תלוים בדעתו משא"כ ערלה דתלויה בדעתו, מ"מ אפשר דרבי לא ס"ל כרבי יוסי, ושאף בערלה יאמר כשמקצתו לפירות אף כי שאריתו לסייג, שכלו חייב, כנראה מסתמא דמתניתין, דאי ר"י לא פליג עליו בערלה דבה איירינן במתניתין, אמר ר"י אפילו וכו' הל"ל, ומ"ש התי"ט כי בהרבה מקומות נשנה בלשון מחלוקת ולא פליג, אינו כלל, כי בכל המקומות הנמצא כיוצא בזה מצאתי טעם, ובמקום שאין טעם ודאי (לא) פליג, ועיין מ"ש בכל אותם המקומות, כי מהם תראה איזה דרך דרך רבי בענין זה, כי לא נהירא לי לומר דישנה רבי פעם כך ופעם כך בלי טעם: