יכין מדות · פרק 5 · סעיף 20

ועל גגה היה בית הטבילה לכהן גדול ביום הכפורים
דה' פעמים מחליף הכה"ג בגדיו ביו"כ, מבגדי זהב לבגדי לבן ומבגדי לבן לבגדי זהב. ובין כל פעם ופעם טובל כאן, חוץ מטבילה ראשונה שטובל בחול בבות הטבילה שעל גבי שער המים, והרי עובי החומה לא נתקדש רק בשוה לקרקע העזרה [כפסחים דפ"ו א']. והעלו המים להגג ע"י סילונות מעשה אמן [וואססער קונסט בל"א], באופן שלא יהיו שאובין. ונקראת הלשכה הזאת ע"ש האדם שבנאה באומנות נפלאה וגדולה, להעלות המים תוך עובי כתליה, עד שהיה נראה כאילו בנאה והעלה בה המים בכשוף. [כך נ"ל פי' הש"ס [יומא דל"ה א'] פרוה אמגושי. וזה, כדי שלא תקשה קו' רתוי"ט דהאיך יקיימו בביהמ"ק בניין שעשה בכישוף. מיהו אע"ג דגם בית הטבילה שע"ג שער המים, ע"כ ג"כ נבנה בסילונות ובאומנות גדולה כנ"ל, אפשר ששם היו ניכרין הסילונות, משא"כ בפרוה לא היו נכרין הסילונות כלל. והיה דומה כאילו באו המים לשם מעצמן בדרך נעלם ונפלא]: