לחם שמים על משנה סוכה · פרק 3 · משנה 1

לולב הגזול. כתב הרע"ב ולאחר יאוש נהי דשלו הוא. מ"מ מצוה הבאה בעבירה היא. והקשה בתי"ט בשם התו' וא"ת לקמן דפסלינן אשרה משום דמיכתת שיעורא תיפוק ליה משום מצוה הבאה בעבירה עכ"ל:

ולי נראה לתרץ במה שפיר' הכ"מ דעת הרמב"ם דלא מפליג בין אשרה לאשרה. דס"ל אפילו אשרה דנכרי דאית לה ביטול. הואיל ומתחלת ברייתה מיכתת שיעורה. מאיסה למצוה גם אחר ביטולה. דהא על כרחך נתבטלה כבר כשלקח ממנה לולב. כדתנן קרסם וזירד ונטל ממנה עלה או שרביט הרי זו בטלה. (דליכא למימר דאיירי בדגזז ישראל הלולב. דלא נתבטלה על ידו. דישראל אינו מבטל ע"א של נכרי [ע"ז דף נ"ב ע"ב]. זה אי אפשר דא"כ היינו גזול (אף שי"ל ודוק) ומאי אשמעינן. אלא לאו שקנאו ישראל מן הגוי וכדמשנינן באוונכרי. א"כ הרי נתבטלה ביד הגוי דוק היטב) ואפ"ה לולב זה הניטל מאשרה לא חזי למצוה:

והשתא איצטריך לאשמועינן דאע"ג דלית ביה משום מצוה הבאה בעבירה. דהיינו ולא תביא תועבה אל ביתך. דמכיון דבטלה שריא להדיוט. אפ"ה למצוה לא חזיא למיפק בה. מטעמא דכתותי מיכתת שיעורא קודם ביטול. ואע"ג דאוקימנא למתני' באשרה דמשה. ה"ה לאילן שנטעו מתחלה לאשרה איתיה להך טעמא. דכתותי מיכתת. ודרבא דאמר אם נטל כשר מיתוקמא במשתחוה לדקל כדכתב בכ"מ:

ונקט תלמודא טעמא דמיכתת שיעורא. אע"ג דבאשרה דמשה דאיירי ביה. שייך נמי טעמא דמצוה הבאה בעבירה. ניחא ליה בהך טעמא דשייך גם בפסולה דאשרה דנכרי בעלמא. דהא מתני' סתמא קתני פסולה. בכל אשרה שהיא שנטעוה מתחלה לע"ז. ואפי' דנכרי האידנא. דבת ביטול היא. ולא נקיט תלמודא אשרה דמשה אלא לדמיון. וה"ה לכל אשרה דדמי לה. דשייך בה טעמא דכתותי מיכתת שיעורא. כך נ"ל בדעת הכ"מ ושיטתו נוחה ומקובלת:

וצ"ע דעתו בפסק הלכה בא"ח (סי' תרמ"ט סעיף ג'. וגם בסעיף ד' שם). שפסק להקל בגנות הצעירים. וביותר לפמ"ש שם בהג"ה דאפי' אילן הנטוע לפני ע"א. כל זמן שאין עובדין אותו מותר ומסתימת לשונם ז"ל משמע דביה בכל גוונא ליכא איסורא אף שלא נתבטל ביד העכו"ם אפילו בי"ט ראשון. והוא תמוה לכאורה. שהרי נתבאר בי"ד (סי' קמ"ב סעי"ג). שדינו כנוי אלילים. עיין שם בש"ך דלא בעינן כה"ג שישתמשו דהיינו תשמישן וא"כ אפי' אליבא דכ"ע ליתסר בי"ט ראשון דבעינן לכם וליכא. וכ"ש להרמב"ם:

איברא לפום מאי דכתיבנא בס"ד בחי' פ"ג דר"ה ע"ש. איכא לשנויי הכא נמי דכיון דתשמיש ונוי הוי ולא מגופה דע"א הוא. אית ליה ביטול אפילו ע"י ישראל. כ"ש אי מיירי נמי בשנותן לו העכו"ם. דהא בטולי בטליה ודאי. ועדיין צ"ל דמיירי בנהנה שלא בטובה עיין בי"ד (סי' קמ"ג) ודוק: