תוספות יום טוב על משנה זבים · פרק 4 · משנה 4

פונדיות. לשון הר"ב כעין כיסין ארוכין ונותנין בהן מעות ובלע"ז בריד"ש וראוין לשמש שכיבה עם מלאכתן. שישב עליהן והן מלאות מעות ופותח פיהם ונוטל. וא"צ לומר לו עמוד ונעשה מלאכתנו. רש"י פ"י דשבת דף צ"ג:

לארכן. כגון שהיה שוכב על מעיו או פרקדן *(ואורכו) מוטל על אורכן. רש"י שם:

טמאים. פירש הר"ב שכל אחד ואחד נשען רובו כו' וכ"פ הר"ש. גם רש"י בשבת. וכתבו התוספות וז"ל ולפי זה אתיא כר"ש (דלקמן דס"פ) דבעי שיהא רוב הזב נישא עליו. ור"י אומר דמצי למימר דאתיא אפילו כרבנן. וטעמא דטהורים משום דה"ל כל אחד מסייע ואין בו ממש (כדפירש הר"ב בס"פ) ע"כ: כו' ועיי' בפ' דלקמן משנה ב' וד'. ומ"ש הר"ב דכתיב ואם על המשכב הוא וכו' וכן ל' הר"ש. ואגב ריהטייהו פירשו כן ולא דקדקו. דאותו הכתוב על טהור השוכב על משכב הזב נאמר. ובא ללמדנו שאינו נטמא עד שינשא רובו. וכאותה ששנינו בפ' דלקמן משנה ה'. ושם הביא הר"ש עצמו גם הרמב"ם לשון ת"כ מן המקרא הזה. אבל בזב העושה משכב נדרש בת"כ מדכתיב וכל המשכב אשר ישכב עליו הזב עד שינשא רובו עליו. והרמב"ם כתב בכאן וכל המרכב אשר ירכב עליו הזב ואמרו בספרא עד שינשא רובו עליו. אמת שכן דרשו בספרא. אבל לא ידעתי למה לא העתיק דרשא דמשכב דקדים וגם ביה אנן קיימין ולא במרכב. והא דאמרינן רובו. משום דרובו ככולו:

כסיות. פי' הר"ב לשון רבים של כסא. וכ"כ הר"ש. וקשה לי קצת דהכא קתני ביו"ד ולקמן באלף. לכן נראה כפי' הרמב"ם שכתב כסיות כלי חגורות של עור נאותים למשכב:

אם רחוקים זה מזה טהורים. פי' הר"ב לפי שאין רובו נשא כו' דכיון שרחוקים זה מזה עומד על שתיהן בשוה חציו על זה וחציו על זה. אבל אם הן קרובים זה לזה שניהם טמאים דזמנין נשען רובו על זה וזמנין על זה. מהר"ם: