יכין ביצה · פרק 1 · סעיף 6

בית שמאי אומרים יחפור בדקר ויכסה
ר"ל אם יש לו חנית נעוץ מעיו"ט בעפר תחוח, שאינו מחוסר כתישה לכסות בה, יעקרה ממקומה ויכסה בעפר היוצא. ומיירי בנעוצה בחצר או בבית וא"צ אלא לעפרה דאז מקלקל כשעושה הגומא, ולא הו"ל רק שבות, להכי התירו משום שמחת יו"ט. ואף לב"ה דרק בשכבר שחט שרי כה"ג, והרי מותר לאכול גם כשלא יכסה, ומה שמחת י"ט איכא. י"ל עכ"פ יצטער ביו"ט שיאכל בלי שקיים המצוה [כך נ"ל כוונת תוס' ודלא כמהרש"א בתוס' ד"ח א' ד"ה אינו]. אבל בשדה דאינו מקלקל, אסור להוציא דקר הנעוץ, דקעביד גומא וחייב משום חורש, ואף דהו"ל מלאכה שא"צ לגופה, הרי קיי"ל דחייב [כך כ' רמ"מ פ"א משבת. ול"מ נ"ל דמה"ט נקט דקר שהוא [פפלוגאייזען] שבכלי מחרישה [כשביעית פ"ה מ"ו] ולא מעדר, משום דצריך שנוי, ומרא חצינא באמת אסור]: