כלומר, שרגילות הוא שעם ולד יבוא סנדל, אבל אין סנדל שאין עמו ולד, ובשביל סנדל תשב לזכר ולנקבה, דספק זכר וספק נקבה הוא. ואם הולד אחר נקבה, הסנדל לא מעלה ולא מוריד אפילו לימי טהרה. וכי איצטריך תשב לזכר ולנקבה, כגון שהולד השני זכר, דיהבינן לה חומרת טומאה דנקבה בשביל הסנדל, וימי טוהר לזכר לחומרא. גמרא:
קריאה במקור
עיקר תוספות יום טוב על משנה נדה · פרק 3 · משנה 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
וכן פסק הר"מ. וקשה הלכתא אהלכתא דריש פרק ג' דבכורות. ומכל מקום הר"ב יש לומר דלא סבירא ליה שם כהר"מ דטעמא משום ביטול ברוב, אלא משום דולד היה אבל נפסד ומפני כן אינו ניכר:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- On Your Way
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- http://mobile.tora.ws/
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 92485be776c941a6e77cca6df3a0203bc3c3e13b248fcc235dee9339fb65a7d2