משנה נזיר · פרק 3

מי שאמר הריני נזיר. מגלח יום שלשים ואחד. ואם גלח ליום שלשים. יצא. הריני נזיר שלשים יום. אם גלח ליום שלשים. לא יצא:

מי שנזר שתי נזירות. מגלח את הראשונה. יום שלשים ואחד. ואת השניה יום ששים ואחד. ואם גלח את הראשונה יום שלשים מגלח את השניה יום ששים. ואם גלח יום ששים חסר אחד. יצא. וזו עדות העיד רבי פפייס. על מי שנזר שתי נזירות. שאם גלח את הראשונה שלשים יום. מגלח את השניה יום ששים. ואם גלח ליום ששים חסר אחד. יצא. שיום שלשים עולה לו מן המנין:

מי שאמר הריני נזיר. נטמא יום שלשים. סותר את הכל. רבי אליעזר אומר אינו סותר אלא שבעה. הריני נזיר שלשים יום. נטמא יום שלשים סותר את הכל:

הריני נזיר מאה יום נטמא יום מאה סותר את הכל. רבי אליעזר אומר. אינו סותר אלא שלשים. נטמא יום מאה ואחד. סותר שלשים יום. רבי אליעזר אומר. אינו סותר אלא שבעה:

מי שנזר והוא בבית הקברות. אפילו היה שם שלשים יום. אין עולין לו מן המנין. ואינו מביא קרבן טומאה. יצא ונכנס. עולין לו מן המנין. ומביא קרבן טומאה. ר' אליעזר אומר לא בו ביום. שנאמר (במדבר ו, יב) והימים הראשונים יפלו. עד שיהיו לו ימים ראשונים:

מי שנזר נזירות הרבה. והשלים את נזירתו. ואחר כך בא לארץ. בית שמאי אומרים נזיר שלשים יום. ובית הלל אומרים נזיר בתחלה. מעשה בהילני המלכה. שהלך בנה למלחמה. ואמרה אם יבא בני מן המלחמה בשלום. אהא נזירה שבע שנים. ובא בנה מן המלחמה. והיתה נזירה שבע שנים. ובסוף שבע שנים עלתה לארץ והורוה בית הלל. שתהא נזירה עוד שבע שנים אחרות ובסוף שבע שנים נטמאת ונמצאת נזירה עשרים ואחת שנה. אמר רבי יהודה לא היתה נזירה. אלא ארבע עשרה שנה:

מי שהיו שתי כתי עדים מעידות אותו. אלו מעידים שנזר שתים. ואלו מעידים שנזר חמש. בית שמאי אומרים נחלקה העדות. ואין כאן נזירות. ובית הלל אומרים יש בכלל חמש שתים שיהא נזיר שתים: