[אות ט] תי"ט ד"ה ר"ע מטמא. דבמגע לא. דאין נוגע. ומה"ט נראה דכן ברובע עצמות שנדקדקו ואין בכל אחת כשעורה שלא מטמא במגע. וכן משמע מלשון הרמב"ם שכתב עצם כשעורה שנחלק לב' מטמא במשא. וכן רובע עצמות שנדקדקו ואין בכל א' מהן עצם כשעורה מטמא באהל כאילו לא נדקדקו. נראה דברובע הוסיף טומאת אהל. אבל לא למגע. ומ"ש כאילו לא נדקדקו היינו כמו דבעצם שנחלק לענין משא הוי כלא נחלק. ה"נ ברובע לענין אהל הוי כלא נדקדק. ומ"ש התוספות חדשים בדעת הרמב"ם דברובע אין מטמאין במגע ובמשא רק באהל. לענ"ד אינו דהרמב"ם הוסיף דברו שמטמא גם באהל. ולענין משא ממילא לא גרע מעצם כשעורה שנחלק ולמה יגרע בזה רובע. אבל הר"ש והרא"ש כתבו דחכמים מטמאים בשלשתן. והתי"ט הביא דבריהם. וצל"ע:
קריאה במקור
תוספות רבי עקיבא איגר על משנה אהלות · פרק 2 · משנה 7
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
[אות ח] במשנה רבי יוסי מטמא. במשא ובאהל אבל לא במגע. תוספתא הובא בר"ש:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna, 1908-1909
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002016147/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c8640b94461f4b3094367f06ef6b94ae5234a1ccb7d3d94b500b19eb91790de2