עיקר תוספות יום טוב על משנה תענית · פרק 4 · משנה 8

דתניא כל מ' שנה שהיו ישראל במדבר כר היו מתים הרבה בט"ב ובשנת מ' לא מת אחד מהם. תמהו ואמרו שמא טעינו בחשבון החדש. חזרו ושכבו בקבריהן עד ליל ט"ו כיון שראו שנתמלאה הלבנה בט"ו ולא מת אחד מהן ידעו שחשבון החדש מכוון וכבר נשלמו מ' של גזירה ע"כ. חה שהם סברו שמספר המ' התחילו משנת שלוח המרגלים אבל הש"י התחיל החשבון מזמן יציאתם ממצרים:

וכיון שנגמרת מלאכת ה' עשאוהו יו"ט. וכן מצינו בחינוך בית ראשון:

וחיישינן שיגדלו תולעים בעצים. וכל עץ שיש בו תולעת פסול למערכה:

שבי"ז בתמוז שיבר הלוחות. ובי"ח טחן העגל וחזר ועלה ומ' יום התנפל ועוד מ' יום שבהן קיבל לוחות אחרונות. חשוב י"ב דתמוז דהוה חסר ול' דאב וכ"ט דאלול וט' דתשרי הרי פ' יום כו' ובוקר יוהכ"פ ירד שהוא י' בתשרי. רש"י:

שא כו'. היפיפיות היו אומרות כך שאין האשה אלא ליופי. המיוחסות שלא היו נושאות חן בעיני רואיהן אומרות אל תתן כו' שאין אשה אלא לבנים. וכשיהיו בניך מיוחסים הכל קופצים אחריהם בין זכרים בין נקבות בגמרא:

יראת כו'. שמן הסתם המיוחסות הן יראות ה' שעיקר יחוסן של ישראל שאין בהן פסול ממזרת וכיוצא בו. א"נ מיוחסות דהכא אנשי חיל יראי ה':

צאינה. משמע שיוצאות וחולות. הר"נ:

כלומר שגם יום הכיפורים היה בתוך החנוך. כדמוכח במלכים א' ח' ויעש את החג ז' ימים ח' ימים ומפורש בגמרא דשבעת ימים היה החנוך. קודם לז' ימי החג ונמצא שז' בתשרי שהם ב' ימים קודם יוהכ"פ התחילו ימי החנוך. ועיין תוי"ט: