משנה מעשרות · פרק 1

כלל אמרו במעשרות. כל שהוא אוכל. ונשמר. וגדוליו מן הארץ חייב במעשרות. ועוד כלל אחר אמרו כל שתחלתו אוכל וסופו אוכל. אף על פי שהוא שומרו להוסיף אוכל. חייב קטן וגדול. וכל שאין תחלתו אוכל. אבל סופו אוכל אינו חייב עד שיעשה אוכל:

מאימתי הפירות חייבות במעשרות. התאנים משיבחילו. הענבים והאבשים משהבאישו. האוג והתותים משיאדימו. וכל האדומים משיאדימו. הרמונים משימסו. התמרים משיטילו שאור. האפרסקים משיטילו גידים. האגוזים משיעשו מגורה. ר' יהודה אומר האגוזים והשקדים משיעשו קליפה:

החרובין משינקדו. וכל השחורים משינקדו. האגסים והקרוסטומלין והפרישים והעוזרדים משיקרחו. וכל הלבנים משיקרחו. התלתן משתצמח. התבואה והזיתים משיכניסו שליש:

ובירק. הקשואים. והדלועים. והאבטיחים. והמלפפונות. התפוחים. והאתרוגין. חייבים גדולים וקטנים. ר' שמעון פוטר את האתרוגין בקטנן. החייב בשקדים המרים פטור במתוקים. החייב במתוקים פטור במרים:

איזהו גרנן למעשרות. הקשואים והדלועים משיפקסו. ואם אינו מפקס. משיעמיד ערימה. אבטיח משישלק. ואם אינו משלק. עד שיעשה מוקצה. ירק הנאגד משיאגד. אם אינו אוגד עד שימלא את הכלי. ואם אינו ממלא את הכלי עד שילקט כל צרכו. כלכלה עד שיחפה. ואם אינו מחפה עד שימלא את הכלי. ואם אינו ממלא את הכלי עד שילקט כל צרכו. במה דברים אמורים במוליך לשוק. אבל במוליך לביתו. אוכל מהם עראי עד שהוא מגיע לביתו:

הפרד והצמוקין והחרובין משיעמיד ערימה. הבצלים משיפקל. ואם אינו מפקל. משיעמיד ערימה. התבואה משימרח. ואם אינו ממרח. עד שיעמיד ערימה. הקטניות משיכבור. ואם אינו כובר עד שימרח. אף על פי שמרח נוטל מן הקוטעים ומן הצדדים וממה שבתוך התבן ואוכל:

היין משיקפה. אף על פי שקפה קולט מן הגת העליונה ומן הצנור ושותה. השמן משירד לעוקה. אף על פי שירד נוטל מן העקל. ומבין הממל ומבין הפצים. ונותן לחמטה. ולתמחוי. אבל לא יתן לקדרה וללפס כשהן רותחין. רבי יהודה אומר לכל הוא נותן חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר:

העגול משיחליקנו. מחליקים בתאנים ובענבים של טבל רבי יהודה אוסר. המחליק בענבים לא הוכשר רבי יהודה אומר הוכשר. הגרוגרות משידוש ומגורה משיעגל. היה דש בחבית ומעגל במגורה נשברה החבית. ונפתחה המגורה. לא יאכל מהם עראי. רבי יוסי מתיר: