רשאי. אף לענות אמן, כן נלע"ד. וכמ"ש התי"ט מן המדרש דכי תבא, דילמד סתום שבמשנה מן המפורש במדרש רבה. ומה שהוכיח נגד זה מהמימרא דשמואל שאין למדין מן ההגדות (ירושלמי פאה פ"ב ה"ד יג.), לע"ד אין זה הוכחה, דאין זה אלא כשמפורש בש"ס להפך, וכ"ש בספרי חושב מחשבות בחלק טהרה וקדושה מאמר תפילין דמרי עלמא פרק ששה עשר ע"ש שהארכתי. ונמצא לפי זה דהתנא בין ברישא בין בסיפא אשמועינן רבותא, בסיפא כמ"ש התי"ט, וברישא דזכר טעם הטירוף בעניית אמן, שאינו אלא תיבה אחת, וכ"ש נשיאת כפים שהטעם הזה שייך בו. אבל באמת אלו לא היה המדרש מפורש להיתר זה, גם אני הייתי מודה דאסור, דכשנדקדק היטב יש בו יותר טירוף בעניית אמן, מבנשיאת כפים, שהרי שלשה פעמים צריך לענות אמן, בשביל השלשה פסוקים, ואחד בשביל הברכה, ובקל בענייתו הוא שוכח ואינו זוכר באיזה פרק הוא, משא"כ בברכת כהנים שכשגמר עבודתו אין דרכו לשכח מלהתחיל בברכת שים שלום, כ"ש שגומר בתיבת שלום:
קריאה במקור
הון עשיר על משנה ברכות · פרק 5 · משנה 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Hon Ashir, Amsterdam, 1731
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002072341/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 5cc5df11173e81a40d4b7238c96115869920be0fad0fc7b108df452c5b2409e7