תוספות רבי עקיבא איגר על משנה בבא בתרא · פרק 10 · משנה 7

[אות מז] הרע"ב ד"ה הערב. לא יפרע הכתובה. משמע דאחר הגירושין כשתבא לגבות כתובה לא תפרע עד שידירנה. וכן כתב הטור והש"ע (סימן ק"ב ס"ז) הערב לאשה וגירשה בעלה וכו' לא תפרע מן הערב וכו'. וכן ברמב"ם (פי"ז מהלכות אישות הלכה ט') המגרש את אשתו ידירנה הנאה ובהל' יו"ד וכן המקדיש נכסים וגירש אשתו ידירנה ואח"כ תפרע. משמע דאף אחר שגירשה הדין כן. ואולם מדברי תשובת רמ"א (סי' ל"ג) נראה דס"ל בפשיטות דדוקא לכתחילה מוטל על הב"ד שמגרשה בפניהם לעשות כן אבל גירשה ולא הדירה וודאי גובית כתובתה עיי"ש וצ"ע. ומה דדייק כן הרמ"א שם מהא דאמרי' בסוגיא גבי בר עצרי אטו כל דמגרש בב"ד מגרש. כבר נזהר מזה הטור א"ע דהעצה היה שיגרש אותה ויעשה כן שלא בב"ד. ואולי יפרע הערב בלא שידירנה הנאה. ומ"מ בעיקר דמלתא קשה לי דאיך שייך שלא תפרע עד שידירנה הבעל. ובאיזה כח נכריח הבעל לידור הנאה. ואם הוא לא ירצה לעשות כן נפסיד אותה שלא לפרוע לה. ואמאי לא הטילו חז"ל על האשה דבר זה כשבאה לתבוע כתובתה מהערב תידור הנאה מבעל זה (אנ"א אפשר לומר דמחמת קושיא זו הוכיח הרמ"א דין הנ"ל):