רבינו יונה על פרקי אבות · פרק 3 · משנה 11

רבי אלעזר המודעי אומר המחלל את הקדשים. זה המפגל את הקדשים ומטמאם. אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדק הבית המחלל אותם אין לו חלק לעולם הבא:

והמבזה את המועדות. סמך שני הדברים האלה מפני שנקראו קדשים. בקדשים כתיב קדש קדשים. ובמועדות כתיב אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קדש. והמחלל את שניהם אין לו חלק לעולם הבא מפני שחלל קדשי ה'. ועל זה אמרו רז"ל (פסחים קיח.) כל המחלל את המועדות כאלו עובד ע"ז שנאמר (שמות ל"ד י"ז) אלהי מסכה לא תעשה לך וסמיך ליה את חג המצות תשמר. ואמר בכאן המבזה ולא אמר המחלל את המועדות מפני שאינו מדבר ביום טוב עצמו כי בזה לא הוצרך לדבר שיום טוב כשבת הוא. אלא מחולו של מועד מדבר לעושה ביד מלאכת איסור והוא מבזה חולו של מועד. ואומר אלו הימים. אין להם קדושה כל כך כימים הראשונים ועושה בהם כל מלאכה ותועבה עושה גם בוש לא יבוש:

והמפר בריתו של אברהם אבינו. זה המושך בערלתו לכסות העטרה ונראה כערל כמי שעושה להכעיס כדי להבזות המצות:

והמלבין פני חברו ברבים. זהו תולדת הדברים שיהרג בהם ואל יעבור. והאבות הם שלשה ע"ז וגלוי עריות ושפיכות דמים. תולדת ע"ז עצי אשרה וכדאמרינן (פסחים כה.) בכל מתרפאין חוץ מעצי אשרה. ואע"פ שאין ע"ז עצמה אלא משמשיה יהרג ואל יעבור קודם שיהנה ממנה. תולדת גלוי עריות המסתכל או המדבר עם אשת איש שיהרג עליהם ואל יעבור. כההוא עובדא במסכת סנהדרין (דף ע"ה.) במי שהעלה ליבא טינא שאמרו שם תעמוד לפניו ערומה ימות ואל תעמוד לפניו ערומה. תספר עמו מאחרי הגדר ימות ואל תספר עמו מאחרי הגדר. ותולדת שפיכות דמים המלבין פני חברו ברבים שדמו בורח מפני הבשת וכדאמרינן (ב"מ נח:) חזינא לי' דאזיל סומקא ואתי חיורא ועל זה אין לו חלק לעולם הבא:

והמגלה פנים בתורה. זה המעיז פניו כלפי התורה לעשות עבירות בפרהסיא. והוא הדין למעיז פנים כלפי לומדיה:

אע"פ שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא. והני מילי בשלא עשה תשובה ומת ביסורין שאין מיתה ויסורין ממרקין. אבל בשעשה תשובה אין לך דבר שעומד בפני התשובה. והכי מוקי לה בגמרא (ירושלמי) במסכת פאה (א.):